ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר. שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַזְכִּירָם, שֶׁהֲרֵי הַפְּנִימִיּוֹת כְּבָר נִשְׁנוּ:
שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת. שֶׁהֵן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן:
שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן. שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ בְּבִנְיָן אָב לְכָל הַחַטָּאוֹת שֶׁהֵן טְעוּנוֹת צָפוֹן:
עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב. מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל הַקְּרָנוֹת וּבְאֶצְבַּע, צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל גַּבֵּי סוֹבֵב. אֲבָל בְּכָל שְׁאָר הַדָּמִים שֶׁהֵן הַתַּחְתּוֹנִים מִן הַחוּט וּלְמַטָּה, עוֹמֵד עַל הָרִצְפָּה אֵצֶל זָוִית הַמִּזְבֵּחַ וְזוֹרֵק מִן הַכְּלִי, וְכָל מָקוֹם שֶׁיַּגִּיעַ לַמִּזְבֵּחַ כָּשֵׁר:
וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. שֶׁבָּהּ הוּא פּוֹגֵעַ רִאשׁוֹן, כִּדְקַיְמָא לָן [יוֹמָא דַּף טו] כָּל פִּנּוֹת שֶׁאַתָּה פוֹנֶה לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶרֶךְ יָמִין, וְהַכֶּבֶשׁ בַּדָּרוֹם, וּכְשֶׁעוֹלֶה בוֹ וּפָנָיו לַמִּזְבֵּחַ נִמְצָא יְמִינוֹ לַמִּזְרָח, וּפוֹנֶה לִימִינוֹ לַמִּזְרָח וּבָא לוֹ לְאוֹתָהּ הַקֶּרֶן, וְהוֹלֵךְ וּמַקִּיף בַּסּוֹבֵב דֶּרֶךְ יָמִין וּפָנָיו לַמִּזְבֵּחַ מִן הַדָּרוֹם לַמִּזְרָח וּמִמִּזְרָח לַצָּפוֹן וּמִצָּפוֹן לַמַּעֲרָב דְּהַיְנוּ דֶרֶךְ יָמִין. וְאַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם אַמָּה הַנָּתוּן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל זָוִית וְזָוִית שֶׁבָּהּ, קָרוּי קֶרֶן:
עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית. דְּיָלְפִינַן יְרִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ בַּחַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת וּשְׁיָרֵי הַדָּם בְּיָדוֹ, מִיצִיאָתוֹ מִן הַהֵיכָל וְשִׁירַיִם הַפְּנִימִית בְּיָדוֹ, מַה יְצִיאָתוֹ מִן הַהֵיכָל הָיָה נוֹתֵן שְׁיָרֵי הַדָּם בְּסָמוּךְ לוֹ שֶׁהוּא יְסוֹד מַעֲרָבִי כְּדִכְתִיב (ויקרא ד) אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, דְּהַיְנוּ לְצַד מַעֲרָב שֶׁהוּא סָמוּךְ לַהֵיכָל, אַף יְרִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ נוֹתֵן הַשִּׁירַיִם בְּסָמוּךְ לוֹ, דְּהַיְנוּ יְסוֹד דְּרוֹמִי סָמוּךְ לַכֶּבֶשׁ, שֶׁהַכֶּבֶשׁ בַּדָּרוֹם:
לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. לְפִי שֶׁבַּמִּשְׁכָּן הָיוּ קְלָעִים הֶקֵּף לַחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, וּבְחַטָּאת כְּתִיב (שם ו) בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד. וּבְבֵית עוֹלָמִים הָיְתָה חוֹמַת הָעֲזָרָה בִּמְקוֹם הַקְּלָעִים:
לְזִכְרֵי כְהֻנָּה. דְּגַבֵּי חַטָּאת וְאָשָׁם וּמִנְחָה כְּתִיב כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אוֹתָהּ:
בְּכָל מַאֲכָל. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי בַפֶּסַח דְּאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי, תָּנָא בְּכֻלְּהוּ בְכָל מַאֲכָל:
לְיוֹם וָלַיְלָה. דִּכְתִיב (שם ז) וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל, לָמַדְנוּ לְתוֹדָה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת לְיוֹם אֶחָד. חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח:
עַד חֲצוֹת. סְיָג עָשׂוּ חֲכָמִים לַתּוֹרָה לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. דְּהָא קְרָא לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר קָאָמַר: