ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
לְשֵׁם זֶבַח. לַאֲפוֹקֵי שִׁנּוּי קֹדֶשׁ, כְּגוֹן לְשֵׁם זֶבַח אַחֵר:
לְשֵׁם זוֹבֵחַ. לַאֲפוֹקֵי שִׁנּוּי בְּעָלִים. כִּדְיָלְפִינַן לְעֵיל בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא מִמּוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה כוּ':
לְשֵׁם אִשִּׁים. לַאֲפוֹקֵי אִם שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לַעֲשׂוֹתוֹ חֲתִיכוֹת צְלוּיוֹת בְּגֶחָלִים:
לְשֵׁם רֵיחַ. לַאֲפוֹקֵי אִם צְלָאָן תְּחִלָּה חוּץ לַמַּעֲרָכָה, דְּתוּ לֹא מַסְקֵי רֵיחָא:
לְשֵׁם הַנַּחַת רוּחַ. נַחַת רוּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ. וְכָל הָנֵי יָלְפִינַן לְהוּ מִדִּכְתִיב אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ:
לְשֵׁם חֵטְא. לְשֵׁם חֶטְאוֹ שֶׁהוּא מְבִיאוֹ עָלָיו:
אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ. אֶלָּא שְׁחָטוֹ סְתָם, כָּשֵׁר:
שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. שֶׁיִּשְׁחֹט סְתָם וְלֹא לֵימָא לִשְׁמָן, דִּלְמָא אָתֵי לְמֵימַר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן:
שֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד. הִלְכָּךְ אִי הֲוָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אַף כִּי אָמְרוּ הַבְּעָלִים לִשְׁמָן, לָאו מִידֵי הוּא, דְּלָאו בְּדִידְהוּ תַּלְיָא מִלְּתָא, דִּכְתִיב (ויקרא ז) הַמַּקְרִיב אוֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: