ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
הָעוֹלָה דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַמִּזְבֵּחַ. דִּכְתִיב (שם א) וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם, וַהֲדַר וְעָרְכוּ:
וְאֶת עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים. דִּכְתִיב (שם ז) עוֹר הָעוֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב, אֵין לוֹ אֶלָּא לְאַחַר זְרִיקָה:
חַטַּאת הָעוֹף. שֶׁהִיא נֶאֱכֶלֶת לַכֹּהֲנִים. נַפְקָא לָן מִדִּכְתִיב לְכָל חַטָּאתָם, לְרַבּוֹת חַטַּאת הָעוֹף, דְּלֹא תֵימָא נְבֵלָה הִיא:
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים. פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים:
וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים. שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּל אֵלּוּ דָמָן טָעוּן הַזָּיָה לִפְנִים, וְאֵמוּרֵיהֶן קְרֵבִין עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נִשְׂרָף בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. וְהוֹאִיל וְדָמָן מַתִּיר אֶת אֵמוּרֵיהֶן לִקָּרֵב, אִם פִּגֵּל בָּהֶן וְאָכַל אֶת אֵמוּרֵיהֶן חַיָּב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל:
כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כִּשְׁלָמִים. דְּפִגּוּל, בִּשְׁלָמִים הוּא דִכְתִיב, מַה שְּׁלָמִים מְיֻחָדִים שֶׁמַתַּן דָּמָן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּל שֶׁדָּמָן נָתוּן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. לַאֲפוֹקֵי פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שֶׁדָּמָן טָעוּן הַזָּיָה וּמַתַּן דָּמִים בִּפְנִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: