ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם. כָּרֵת בַּאֲכִילָתָן מִשּׁוּם פִּגּוּל:
הַקֹּמֶץ. אִם קָמַץ עַל מְנָת לֶאֱכֹל שִׁירַיִם לְמָחָר, וְנִתְפַּגְּלָה הַמִּנְחָה שֶׁאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְיוֹם וְלַיְלָה, אֵין הָאוֹכֵל אֶת הַקֹּמֶץ בְּכָרֵת, שֶׁאֵין פִּגּוּל חָל אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲחֵרִים. דְּפִגּוּל מִשְּׁלָמִים יָלְפִינַן לֵיהּ דִּכְתִיב (ויקרא ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו וְגוֹ', מַה שְּׁלָמִים מְיֻחָדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַתִּירִין בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהַדָּם מַתִּיר לְהַקְטִיר הָאֵמוּרִין לַמִּזְבֵּחַ, וְהָאֵמוּרִין מַתִּירִין הַבָּשָׂר לָאָדָם, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, אַף כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, לַאֲפוֹקֵי כָּל הָנָךְ דַּחֲשִׁיב בְּמַתְנִיתִין, שֶׁאֵין לָהֶם מַתִּירִין אֶלָּא הֵן עַצְמָן מַתִּירִין לַאֲחֵרִים, שֶׁהָאוֹכֵל מֵהֶן אֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם פִּגּוּל:
וְהַלְּבוֹנָה. אֵין אַחֵר מַתִּירָהּ. אֶלָּא הִיא מַתֶּרֶת אֶת הַמִּנְחָה, כְּמוֹ הַקֹּמֶץ:
מִנְחַת נִדְבַת כֹּהֲנִים. כֻּלָּהּ כָּלִיל וְאֵינָהּ נִקְמֶצֶת. הִלְכָּךְ אֵין אַחֵר מַתִּירָהּ:
מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ. דְּהַיְנוּ חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִיא קְרֵבָה בְּכָל יוֹם מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעֶרֶב:
וּמִנְחַת נְסָכִים. לֹא גָרְסִינַן דְּהָא מַפְלִיג פְּלִיגֵי בָהּ. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין בָּאָה עִם הַזֶּבַח לְבָאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ:
וְהַדָּם. הוּא הַמַּתִּיר:
וְהַנְּסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן. כְּגוֹן שֶׁהִתְנַדֵּב מִנְחַת נְסָכִים בְּלֹא זֶבַח, כִּדְאָמְרִינַן בִּמְנָחוֹת מִתְנַדֵּב אָדָם מִנְחַת נְסָכִים בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אִי נַמִּי הֱבִיאָהּ בִּשְׁבִיל הַזֶּבַח, אֶלָּא שֶׁהֵבִיא זִבְחוֹ הַיּוֹם וּנְסָכָיו לְמָחָר, דְּאָמַר מַר וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, אֲפִלּוּ לְמָחָר. אֲבָל אִם הֱבִיאָן עִם זִבְחוֹ וּפִגֵּל בַּזֶּבַח, נִתְפַּגְּלוּ הַנְּסָכִים:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף הַבָּאִים עִם הַבְּהֵמָה. דְּכֵיוָן דְּיָכוֹל לְהַקְרִיב נְסָכִים לְמָחָר, נִמְצָא שֶׁאֵין הַזֶּבַח מַתִּירָן לִקָּרֵב, אֶלָּא הֵן מַתִּירִין אֶת עַצְמָן. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע. שְׁיָרָיו נֶאֱכָלִין:
אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל. אִם פִּגֵּל בָּאָשָׁם לֹא נִפְגַּל הַלֹּג. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלֹּג תָּלוּי בָּאָשָׁם, דִּכְתִיב (שם יד) עַל דַּם הָאָשָׁם, דְּאִם לֹא נָתַן מִדַּם הָאָשָׁם תְּחִלָּה אֵין נְתִינַת הַשֶּׁמֶן כְּלוּם, אֲפִלּוּ הָכִי כֵּיוָן דְּאָדָם מֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַכְשָׁיו וְלֻגּוֹ עַד עֲשָׂרָה יָמִים, נִמְצָא שֶׁאֵין הָאָשָׁם מַתִּירוֹ. וְכֵיוָן דְּאֵין לוֹ מַתִּירִים, אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל:
וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לֹג הַבָּא עִם הָאָשָׁם בּוֹ בַיּוֹם, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל אִם פִּגֵּל בָּאָשָׁם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ. אוֹ לָזֶה אוֹ לָזֶה: