ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
הַשּׁוֹחֵט וְהַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ וְהַזּוֹרֵק. אִם כְּשֶׁהוּא עָסוּק בְּאַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ חָשַׁב עַל הַזֶּבַח לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ דָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל דְּהַיְנוּ הַבָּשָׂר, אוֹ לְהַקְטִיר מִמֶּנּוּ דָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר דְּהַיְנוּ אֵמוּרִים, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, הַבָּשָׂר אָסוּר בַּאֲכִילָה, וְהָאוֹכְלוֹ אֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת. וְאִם חָשַׁב עַל הַזֶּבַח לְאָכְלוֹ חוּץ לִזְמַנּוֹ, הַזֶּבַח פִּגּוּל, וְהָאוֹכְלוֹ אֲפִלּוּ בְתוֹךְ זְמַנּוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת, דִּכְתִיב (ויקרא ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה, וּבִמְחַשֵּׁב לֶאֱכֹל מִזִּבְחוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאוֹכֵל מִזִּבְחוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, אָמַרְתָּ, אַחַר שֶׁהֻכְשַׁר יַחֲזֹר וְיִפְסֹל, בִּתְמִיָּה. וְעוֹד, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לֹא יֵחָשֵׁב, בְּמַחֲשָׁבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בַּשְּׁלִישִׁי. וּמִדְּקָאָמַר קְרָא הֵאָכֹל יֵאָכֵל, דָּרְשִׁינַן דְּבִשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת אֲכִילַת אָדָם דְּהַיְנוּ הַבָּשָׂר, וְאַחַת אֲכִילַת מִזְבֵּחַ דְּהַיְנוּ הָאֵמוּרִין. וְעַל שְׁתֵּיהֶן הוּא אוֹמֵר לֹא יֵחָשֵׁב פִּגּוּל יִהְיֶה:
וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר. הַדָּם שֶׁהוּא מַתִּיר:
כְּמִצְוָתוֹ. [כְּאִלּוּ הָיָה כָּשֵׁר] שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ פְּסוּל אַחֵר. אֲבָל אִם יֵשׁ בּוֹ פְּסוּל מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, יָצָא מִידֵי פִּגּוּל, כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל. דְּגַבֵּי פִּגּוּל כְּתִיב לֹא יֵרָצֶה, כְּדִכְתִיב גַּבֵּי כָּשֵׁר, לוֹמַר לָךְ כְּהַרְצָאַת כָּשֵׁר כָּךְ הַרְצָאַת פִּגּוּל. מָה הַרְצָאַת כָּשֵׁר לֹא קָרֵי לַהּ הַרְצָאָה אֶלָּא בַזְּרִיקָה שֶׁהִיא סוֹף אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הַמַּתִּירוֹת, אַף פִּגּוּל אֵינוֹ קָבוּעַ וּלְעוֹלָם הוּא תָּלוּי וְעוֹמֵד עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם שֶׁהוּא סוֹף כָּל הַמַּתִּירִין: