ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק. אוֹ אוֹ קָתָנֵי. שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ קִבֵּל הַדָּם בַּמַּזְרֵק, אוֹ הוֹלִיךְ הַדָּם לַמִּזְבֵּחַ, אוֹ זָרַק. כָּל אַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, בַּפֶּסַח וּבַחַטָּאת פָּסַל, וּבִשְׁאָר זְבָחִים, לֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. וַאֲפִלּוּ עָשָׂה אַחַת מֵאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן יַחַד, בֵּין שֶׁהִקְדִּים מַחֲשֶׁבֶת לִשְׁמָן לְמַחֲשֶׁבֶת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, בֵּין שֶׁהִקְדִּים מַחֲשֶׁבֶת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן לְמַחֲשֶׁבֶת לִשְׁמָן, בְּכָל עִנְיָן פָּסוּל:
אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בְהִלּוּךְ. הִלְכָּךְ לָא חֲשִׁיבָא לְמִפְסַל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף עַל גַּב דְּאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בְהִלּוּךְ, מַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ, דַּעֲבוֹדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ שְׁמָהּ עֲבוֹדָה, וְהוֹלָכַת הַדָּם עֲבוֹדָה הִיא, שֶׁהֲרֵי פְּסוּלָה בְּזָר, דִּכְתִיב וְשָׁחַט וְהִקְרִיבוּ בְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, מִקַּבָּלָה וָאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה:
הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַלֵּךְ. הוֹלָכָה זוֹ, מַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. כֵּיצַד, קִבְּלוֹ בַּחוּץ לְהַלָּן מִן הַמִּזְבֵּחַ וְהִכְנִיסוֹ בִּפְנִים, שֶׁקֵּרְבוֹ לְצַד הַמִּזְבֵּחַ, זֶהוּ הִלּוּךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַלֵּךְ וּמַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בּוֹ. קִבְּלוֹ בִּפְנִים סָמוּךְ לַמִּזְבֵּחַ וְהוֹצִיאוֹ לַחוּץ, זֶהוּ הִלּוּךְ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְאֵין מַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בּוֹ. חָזַר וְהִכְנִיסוֹ, זֶהוּ הִלּוּךְ הַצָּרִיךְ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְלֹא כְרַבִּי שִׁמְעוֹן: