ברטנורא על משנה זבחים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. דַּחֲשִׁיב לֵיהּ כְּפֶסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, הוֹאִיל וְאֵין זְמַנּוֹ עַד בֵּין הָעַרְבַּיִם:
בֶּן בְּתֵירָא פּוֹסֵל. הוֹאִיל וּמִקְצָת הַיּוֹם רָאוּי הֲוָה לֵיהּ כְּפֶסַח בִּזְמַנּוֹ. וַהֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָא:
שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן. לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁבִּישִׁיבָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים וְכֻלָּן הוֹרוּ כְּאִישׁ אֶחָד, לְכָךְ תָּנֵי זָקֵן וְלֹא תָנָא זְקֵנִים:
כָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִים. אֲבָל עוֹלָה לֹא:
וְלֹא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי. עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים לִפְסֹל חוּץ מִפֶּסַח וְחַטָּאת, אֶלָּא עוֹלָה: