ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה יב
עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר קַח לִי. כְּגוֹן שֶׁהָיָה הֶחָבֵר הוֹלֵךְ לַשּׁוּק לִקְנוֹת יָרָק לְעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ עַם הָאָרֶץ קַח לִי גַּם כֵּן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, וְלָקַח חָבֵר שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת סְתָם וְלֹא פֵּרֵשׁ זוֹ לִי וְזוֹ לְעַם הָאָרֶץ, פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר אוֹתָהּ שֶׁנּוֹתֵן לְעַם הָאָרֶץ, דְּיֵשׁ בְּרֵירָה כְּשֶׁנּוֹתְנָהּ לְעַם הָאָרֶץ שֶׁזּוֹ הִיא אוֹתָהּ שֶׁלָּקַח מִתְּחִלָּה לְצָרְכּוֹ וְאֵין חָבֵר מַחֲלִיפָהּ בְּשֶׁלּוֹ. פֵּרוּשׁ אַחֵר מִן הַיְרוּשַׁלְמִי, עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק, וְהַמּוֹכֵר חָבֵר הוּא וְיוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַלּוֹקֵחַ בִּשְׁבִיל עַם הָאָרֶץ הוּא לוֹקֵחַ, וְלֹא לָקַח הֶחָבֵר לְעַצְמוֹ כְּלוּם, פְּטוּרָה הָאֲגֻדָּה הַזֹּאת מִמַּעֲשֵׂר דְּמַאי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמּוֹכֵר חָבֵר וְיוֹדֵעַ שֶׁלְּצֹרֶךְ עַם הָאָרֶץ הוּא קוֹנֶה אֵינוֹ מוֹכֵר לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן עִשֵּׂר, דְּהָכִי אָמְרִינַן לְעֵיל פֶּרֶק ב' שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן עִשֵּׂר תְּחִלָּה. אֲבָל אִם קָנָה הֶחָבֵר אַחַת לְעַצְמוֹ וְאַחַת לְעַם הָאָרֶץ וְנִתְעָרְבוּ, חַיָּב לְעַשֵּׂר דְּשֶׁמָּא מַה שֶּׁמָּכַר לוֹ לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מְעֻשָּׂר, שֶׁהַמּוֹכֵר לְחָבֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר וְהַקּוֹנֶה עָלָיו מֻטָּל לְעַשֵּׂר כִּדְאָמְרָן לְעֵיל פֶּרֶק ב':
וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. וַאֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה אַחַת שֶׁלּוֹ בְּמֵאָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ:
גְּלֻסְקָן. כִּכַּר לֶחֶם יָפֶה: