ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה יא
סוּרְיָא. הֵם אֲרָצוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד שֶׁלֹּא הָיוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּגוֹן אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, וּלְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְבְּשָׁה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ לֹא קָדְשׁוּ כִּקְדֻשַּׁת הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה כִּבּוּשׁ שֶׁל רַבִּים, וּבְמִקְצַת דִּינִים הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְמִקְצַת דִּינִים הִיא כְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְהַקּוֹנֶה פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַפְרִישׁ מֵהֶן דְּמַאי לְפִי שֶׁרֹב פֵּרוֹת הַנִּמְכָּרִים בְּסוּרְיָא מִחוּץ לָאָרֶץ הֵן בָּאִים, הִלְכָּךְ כִּי אָמַר מְעֻשָּׂרִין הֵן נֶאֱמָן מִגּוֹ דְּאִי בָעֵי אָמַר שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ הֵן וְהָיָה נֶאֱמָן כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא מִכְּזִיב וּלְהַלָּן נֶאֱמָן, הַשְׁתָּא נַמִּי כִּי אָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם וְעִשַּׂרְתִּים נֶאֱמָן:
שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר. כְּשֶׁאָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם וְחַיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר, הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר כְּשֶׁאָמַר עִשַּׂרְתִּים, וְכִי הֵיכִי דִּמְהֵמְנִינַן לֵיהּ בְּמַאי דְאָסַר כְּשֶׁאָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם נְהַמְנֵיהּ נַמִּי בְּמַה שֶּׁהִתִּיר כְּשֶׁאָמַר עִשַּׂרְתִּים:
מִשֶּׁלִּי הֵן. מִן הַשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לִי כָּאן בְּסוּרְיָא, חַיָּבִים לְעַשֵּׂר, דִּבְפֵרוֹת שֶׁל סוּרְיָא גָּזְרוּ עַל הַדְּמַאי כְּשֶׁיָּדוּעַ שֶׁגָּדְלוּ שָׁם:
וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה. אֵין כָּאן הַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר, דְּכֵיוָן שֶׁיָּדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדֶה מִסְּתָמָא מִשָּׂדֵהוּ הֵבִיא הַפֵּרוֹת, וְלֹא הָיָה נֶאֱמָן לוֹמַר מִחוּץ לָאָרֶץ הֵם בָּאִים, הִלְכָּךְ כִּי אָמַר עִשַּׂרְתִּים אֵינוֹ נֶאֱמָן דְּלֵיכָּא מִגּוֹ: