ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה י
טֹל אַתָּה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וַאֲנִי מָעוֹת. אַף עַל גַּב דַּחֲלוּפֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְיֵין נֶסֶךְ אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה, הָכָא שָׁרֵי עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְיָדוֹ, מִשּׁוּם דִּירוּשַׁת גֵּר אֶת אָבִיו אֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְלֹא דָמִי לְחָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ דַּאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ אָסוּר לוֹמַר לוֹ טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, דְּהָתָם הַוְיָא יְרוּשָׁה דְּאוֹרַיְתָא וַהֲוֵי כְּאִלּוּ בָא לְיָדוֹ: