ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ט
חָבֵר. הַנֶּאֱמָן לְטָהֳרוֹת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְמַעַשְׂרוֹת:
שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ. וּפֵרוֹת שֶׁהִנִּיחַ הֲווֹ דְּמַאי וּבְחֶזְקַת טְמֵאִים:
טֹל אַתָּה בַּלַּח. שֶׁהֻכְשַׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה וַאֲנִי בַּיָּבֵשׁ שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה, לְפִי שֶׁאָסוּר לְחָבֵר לִמְכֹּר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ כְּדִתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק שֵׁנִי: