ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ט
מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. הַאי תַּנָּא סָבַר אֵין קִנְיָן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִן הַמַּעֲשֵׂר, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא, וְאֵינָהּ הֲלָכָה, דְּקַיְמָא לָן יֵשׁ קִנְיָן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִן הַמַּעֲשֵׂר דִּכְתִיב (ויקרא כה) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתוּת, הָא אִם נִמְכְּרָה צְמוּתָה הִיא:
עַל שֶׁל כּוּתִים. פֵּרוֹת הַכּוּתִים וַדַּאי טֶבֶל מוֹכְרִין אוֹתָן. דְּאַף עַל פִּי דִּכְשֶׁאוֹכְלִין פֵּרוֹתֵיהֶן עִשּׂוּרֵי מְעַשְּׂרֵי, כְּשֶׁמּוֹכְרִין אֵינָן מְעַשְּׂרִין, דְּלֹא חַיְשֵׁי עַל לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל:
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. דְּזִמְנִין דִּמְעַשֵּׂר לְנַפְשֵׁיהּ וְנִמְלַךְ וּמוֹכְרוֹ, וְשֶׁמָּא הָאֶחָד מְעֻשָּׂר וְהָאֶחָד לֹא, וְנִמְצָא מַפְרִישׁ מִן הַפָּטוּר עַל הַחִיּוּב. וּבַזְּמַן הַזֶּה הַכּוּתִים עֲשָׂאוּם כְּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים גְּמוּרִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם: