ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ח
מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת. שֶׁשְּׁנֵי הַמּוֹכְרִים הוֹדִיעוּהוּ שֶׁהוּא טֶבֶל:
אֶלָּא לְצֹרֶךְ. כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב לַחֲבֵרוֹ חֻלִּין מֻעָטִין בְּטֶבֶל מְרֻבֶּה, שֶׁאֵין לְטֶבֶל זֶה תַּקָּנָה עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר. וְדַוְקָא לְחָבֵר מֻתָּר לִמְכֹּר טֶבֶל, אֲבָל לֹא לְעַם הָאָרֶץ. וְעַם הָאָרֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב לוֹ חֻלִּין בְּטֶבֶל כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, הוֹלֵךְ אֵצֶל חָבֵר וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ טֶבֶל מִמָּקוֹם אַחֵר וּמְעַשֵּׂר לוֹ: