ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת. בְּשַׁבָּת יֹאכַל עַל פִּיו. דְּאֵימַת שַׁבָּת עָלָיו, שֶׁמִּתְיָרְאִים לַעֲבֹר עֲבֵרָה וּלְשַׁקֵּר בְּשַׁבָּת יוֹתֵר מִבְּחֹל:
תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. לְהָכִי נָקַט תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, דְּעַמֵּי הָאָרֶץ נֶחְשְׁדוּ עָלֶיהָ דְּסָבְרֵי אֵינָהּ בְּמִיתָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הֻפְרַשׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אֲבָל תְּרוּמָה גְדוֹלָה לֹא נֶחְשְׁדוּ עָלֶיהָ. וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר הַוְיָא אֶחָד מִמֵּאָה, וּכְשֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ לְפָחוֹת מִמֵּאָה חָזְרָה וּמְדַמַּעַת:
שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכֵל עַל פִּיו. דְּמֵאַחַר שֶׁנִּקְרָא לָהּ שֵׁם תְּרוּמָה אֵימַת דִּמּוּעַ עַל עַם הָאָרֶץ וְיָרֵא לְשַׁקֵּר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי: