אור ברסלב

ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]

פרק ד

פרק ג

משנה א

הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת. בְּשַׁבָּת יֹאכַל עַל פִּיו. דְּאֵימַת שַׁבָּת עָלָיו, שֶׁמִּתְיָרְאִים לַעֲבֹר עֲבֵרָה וּלְשַׁקֵּר בְּשַׁבָּת יוֹתֵר מִבְּחֹל:

תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. לְהָכִי נָקַט תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, דְּעַמֵּי הָאָרֶץ נֶחְשְׁדוּ עָלֶיהָ דְּסָבְרֵי אֵינָהּ בְּמִיתָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הֻפְרַשׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אֲבָל תְּרוּמָה גְדוֹלָה לֹא נֶחְשְׁדוּ עָלֶיהָ. וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר הַוְיָא אֶחָד מִמֵּאָה, וּכְשֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ לְפָחוֹת מִמֵּאָה חָזְרָה וּמְדַמַּעַת:

שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכֵל עַל פִּיו. דְּמֵאַחַר שֶׁנִּקְרָא לָהּ שֵׁם תְּרוּמָה אֵימַת דִּמּוּעַ עַל עַם הָאָרֶץ וְיָרֵא לְשַׁקֵּר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי:

משנה ב

הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ. דְּאָמַר לֵיהּ קוֹנָם מַה שֶּׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי אִם אֵין אַתָּה סוֹעֵד אֶצְלִי:

שַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁל סְעֻדַּת נִשּׂוּאִין לְבָחוּר שֶׁנָּשָׂא בְתוּלָה הִתִּירוּ לוֹ לֶאֱכֹל עִמּוֹ מִשּׁוּם אֵיבָה:

משנה ג

אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. דְּלֹא נֶחְשְׁדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ עַל מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁפֵּרוֹת הַטְּבוּלִים לְמַעְשַׂר עָנִי הֵם בְּמִיתָה, וּמַפְרִישִׁים אוֹתוֹ וְלוֹקְחִים אוֹתוֹ לְעַצְמָן:

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אַף עַל פִּי כֵן קוֹרֵא לוֹ שֵׁם, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַפְסִיד כְּלוּם בָּזֶה, דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ וְלִתֵּן לֶעָנִי מִשּׁוּם דְּעָנִי הֲוֵי בָּזֶה מוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

משנה ד

מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי. שֶׁאָמַר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁאֲנִי חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִכֶּרִי זֶה יְהֵא מֻנָּח בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וְלֹא הִפְרִישָׁהּ. וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי דְּנָקַט לְפִי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל קוֹרֵא לָהּ שֵׁם וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן וְלוֹקֵחַ הַמַּעֲשֵׂר לְעַצְמוֹ, אֲבָל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל וַדַּאי אֵין הַיִּשְׂרָאֵל קוֹרֵא לָהּ שֵׁם אֶלָּא הוּא נוֹתֵן מַעֲשֵׂר לַלֵּוִי וְהַלֵּוִי מַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן:

לֹא יִטְּלֵם. כְּדֵי לִתְּנָם לַכֹּהֵן אוֹ לֶעָנִי שֶׁבֶּחָצֵר וְשֶׁבַּמָּבוֹי, שֶׁאָסוּר לִתֵּן מַתָּנוֹת לַכֹּהֵן וְלֶעָנִי בְּשַׁבָּת. אֲבָל בִּלְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ כְּלוֹמַר הָרְגִילִין לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ שָׁרֵי, וּבִלְבָד שֶׁיּוֹדִיעֵם שֶׁהֵם שֶׁל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁאִם אֵינוֹ מוֹדִיעָם וְהֵם סְבוּרִים שֶׁמִּשֶּׁלּוֹ הוּא מַאֲכִילָם הֲוָה לֵיהּ כְּמַאֲכִיל אוֹרְחָיו תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁהוּא אָסוּר:

משנה ה

אֵינוֹ נֶאֱמָן. דַּאֲפִלּוּ יִמָּצֵא שֶׁלָּקַח מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן מָצֵי לְאִשְׁתַּמּוּטֵי וְלוֹמַר בְּעֵינַי הָיָה נֶאֱמָן. אֲבָל כִּי אָמַר לֵיהּ מֵאִישׁ פְּלוֹנִי לֹא מָצֵי לְאִשְׁתַּמוֹטֵי דְּהָא אֵינוֹ רַשַּׁאי לִקַּח מֵאַחֵר:

משנה ו

אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. אַף עַל גַּב דְּלֹא הָיָה רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ כֵּיוָן שֶׁהוּא עַצְמוֹ חָשׁוּד, קֻלָּא הִיא שֶׁהֵקֵלּוּ בְּאַכְסְנַאי מִשּׁוּם חַיֵּי נֶפֶשׁ. וְדַוְקָא כְּשֶׁאֵין מַכִּיר אָדָם שָׁם אֲבָל אִם מַכִּיר אָדָם שָׁם, לֹא יִטֹּל אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה:

מִי כָּאן מוֹכֵר יָשָׁן. שֶׁיָּרֵא שֶׁמָּא יַאֲכִילוּהוּ חָדָשׁ קֹדֶם שֶׁיִּקְרַב הָעֹמֶר. וְרֹב עַמֵּי הָאָרֶץ אֵין חֲשׁוּדִים עַל הֶחָדָשׁ וַהֲוֵי כִּדְמַאי דְּרֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִים הֵן, הִלְכָּךְ לֹא הֶחְמִירוּ עֲלֵיהֶן כָּל כָּךְ דְּנֵימָא שֶׁהֵם גּוֹמְלִים חֶסֶד זֶה לָזֶה, תָּעִיד אַתָּה עָלַי וַאֲנִי אָעִיד עָלֶיךָ:

משנה ז

הַחַמָּרִים. הַמְּבִיאִים תְּבוּאָה מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר:

אֵין נֶאֱמָנִים. דְּוַדַּאי גּוֹמְלִים זֶה אֶת זֶה וּמְשַׁבֵּחַ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּעִיר זוֹ כְּדֵי שֶׁיְּשַׁבַּח חֲבֵרוֹ אֶת שֶׁלּוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִים. הוֹאִיל וְרֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִים הֵן, בִּדְמַאי הֵקֵלּוּ מִשּׁוּם חַיֵּיהֶן שֶׁל בְּנֵי הָעִיר, שֶׁיִּהְיוּ מוֹכְרֵי תְבוּאָה וּפֵרוֹת רְגִילִין לָבֹא שָׁם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

תוכן העניינים

ברטנורא על משנה דמאי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה