ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
לְטוֹחֵן כּוּתִי. לְכוּתִי שֶׁטּוֹחֵן הַתְּבוּאָה:
הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן. דְּלֹא חֲשִׁידֵי שֶׁמָּא הֶחְלִיפוּ אֵלּוּ הַמְתֻקָּנִים בַּאֲחֵרִים שֶׁאֵינָן מְתֻקָּנִין:
לְטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים דְּמָאי. דְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים חָשׁוּד לְהַחְלִיף. וּלְבָתַר דְּאַשְׁכְּחוּ יוֹנָה בְּרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים לַכּוּתִים שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים אוֹתָהּ, כּוּתִי הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים:
אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּפֵרוֹתָיו. וּפֵרוֹת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְרֵישָׁא מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהוֹלִיךְ קֻפּוֹת רַבּוֹת שֶׁל חִטִּים וּלְהַנִּיחָן אֵצֶל הַטּוֹחֵן חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִתְחַלְּפָה קֻפָּה זוֹ בְּקֻפּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן דְּמַאי, אֲבָל פֵּרוֹת לֵיכָּא לְמֵימַר שֶׁמָּא הֶחְלִיפָן בְּפֵרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא שֶׁמָּא הֶחְלִיפָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּפֵרוֹתָיו, לְפִיכָךְ הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹתָיו שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר דְּאַף בְּפֵרוֹת חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִתְחַלְּפוּ בְּבֵית הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּפֵרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַחֵר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל זֶה הִפְקִיד פֵּרוֹתָיו בְּיַד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כָּךְ יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר מִן הַחֲשׁוּדִים עַל הַמַּעַשְׂרוֹת הִפְקִיד גַּם כֵּן בְּיָדוֹ וְנִתְחַלְּפוּ אֵלּוּ בָאֵלּוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: