ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע. לָקַח תְּבוּאָה לְזָרְעָהּ פָּטוּר בִּדְמַאי, דְּאִלּוּ טֶבֶל וַדַּאי אָסוּר לִזְרֹעַ:
וְלִבְהֵמָה. לָקַח מִתְּחִלָּה לְהַאֲכִיל לִבְהֵמָה פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. אֲבָל לָקַח מִתְּחִלָּה לְאָדָם וְנִמְלַךְ עָלֶיהָ לִבְהֵמָה חַיָּב לְעַשֵּׂר בִּדְמַאי:
וְקֶמַח לְעוֹרוֹת. לְעַבֵּד בּוֹ עוֹרוֹת:
מִכְּזִיב וּלְהַלָּן. כְּזִיב הוּא סוֹף הַמָּקוֹם שֶׁכָּבְשׁוּ עוֹלֵי בָּבֶל, וּמִשָּׁם וּלְהַלָּן כָּבְשׁוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא כָּבְשׁוּ עוֹלֵי בָּבֶל, וְלֹא נִתְחַיְּבוּ בִּדְמַאי אֶלָּא הָאֲרָצוֹת שֶׁכָּבְשׁוּ עוֹלֵי בָּבֶל בִּלְבָד, הִלְכָּךְ מִכְּזִיב וּלְהַלָּן פָּטוּר מִן הַדְּמַאי וְלֹא חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ שֶׁכָּבְשׁוּ עוֹלֵי בָּבֶל הוֹלִיכוּ לְשָׁם, שֶׁחֶזְקַת חוּצָה לָאָרֶץ פָּטוּר עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ שֶׁהוּא חַיָּב וְחֶזְקַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיָּב, עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ שֶׁהוּא פָּטוּר:
חַלַּת עַם הָאָרֶץ. שֶׁתִּקֵּן לוֹ גַּבָּל חָבֵר וְרוֹצֶה לִתְּנָהּ לְכֹהֵן חָבֵר, פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר:
וְהַמְדֻמָּע. עַם הָאָרֶץ שֶׁנָּפְלָה לוֹ סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה סְאִין שֶׁל חֻלִּין, שֶׁנַּעֲשָׂה הַכֹּל מְדֻמָּע כְּלוֹמַר עֵרוּב תְּרוּמָה, וְנוֹתֵן הַכֹּל לַכֹּהֵן, פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר דְּמַאי:
וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. שֶׁלָּקַח דְּמַאי בְּמָעוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי בֵּין בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל וַדַּאי, פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר:
וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת. שֶׁהַקֹּמֶץ לַמִּזְבֵּחַ וְהַשְּׁיָרִים נֶאֱכָלִים לַכֹּהֲנִים, וְלֹא חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא הֵבִיא עַם הָאָרֶץ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן:
שֶׁמֶן עָרֵב. שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁמֶן זַיִת מְעֹרָב עִם מוֹר וַאֲהָלוֹת וּבְשָׂמִים: