ברטנורא על משנה דמאי· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
הַדְּמַאי אֵין לוֹ חֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַחֹמֶשׁ, מִשּׁוּם דְּרֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵם. הִלְכָּךְ קֶרֶן דִּמְעַכֵּב בִּדְאוֹרַיְתָא אִיתָא בִּדְרַבָּנָן, חֹמֶשׁ דְּלֹא מְעַכֵּב בִּדְאוֹרַיְתָא יֵאָכֵל:
וְאֵין לוֹ בִּעוּר. בְּסוֹף שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁחַיָּב לְבַעֵר כָּל מַעַשְׂרוֹתָיו כְּדִכְתִיב (דברים כו) בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת, וְלֹא תִקְּנוּהוּ רַבָּנָן בִּדְמַאי:
וְנֶאֱכָל לְאוֹנֵן. דְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל וַדַּאי אָסוּר לָאוֹנֵן כְּדִכְתִיב (שם) לֹא אָכַלְתִּי בְאוֹנִי מִמֶּנּוּ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי לֹא גָזְרוּ בוֹ:
וְנִכְנָס לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצֵא. נִפְדֶּה וְנֶאֱכָל חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּוַדַּאי שֶׁהַמְּחִצּוֹת קוֹלְטוֹת וְאֵין יְכוֹלִין לִפְדּוֹתוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַחוֹמָה לְאַחַר שֶׁנִכְנַס, וּבִדְמַאי לֹא גָזְרוּ:
וּמְאַבְּדִים מִעוּטוֹ בַּדְּרָכִים. אִם הָיָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי בַּדְּרָכִים בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, אֲפִלּוּ הָיָה דָּבָר מֻעָט וְיָכוֹל לַהֲבִיאוֹ בְּלֹא טֹרַח וּבְלֹא הֶפְסֵד, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לוֹ וּמַנִּיחַ אוֹתוֹ לֵאָבֵד בַּדֶּרֶךְ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁאִם בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹלִיךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי בִּירוּשָׁלַיִם נֶאֱבַד מִמֶּנּוּ מְעַט בַּדֶּרֶךְ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּוַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּעֲלֵהוּ כֻּלּוֹ אוֹ דָמָיו וְלֹא יִפָּסֵד מִמֶּנּוּ כְּלוּם בַּדְּרָכִים:
וְנוֹתְנִים אוֹתוֹ לְעַם הָאָרֶץ. לְאָכְלוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָשׁוּד לְאָכְלוֹ בְּטֻמְאָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּוַדַּאי שֶׁאֵין מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְעַם הָאָרֶץ לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר לְאָכְלוֹ בְּטָהֳרָה:
וְיֹאכַל כְּנֶגְדוֹ. כְּנֶגֶד מַה שֶּׁנָּתַן לְעַם הָאָרֶץ לוֹקֵחַ מִנְּכָסָיו וְאוֹכֵל בְּטָהֳרַת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם:
וּמְחַלְּלִים אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף. אִם יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי וְהוּא צָרִיךְ לוֹ יָכוֹל לְחַלְּלוֹ עַל כֶּסֶף חֻלִּין, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּוַדַּאי, שֶׁאֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל כֶּסֶף אֶלָּא בִּסְלָעִים שֶׁל שְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיָּכוֹל לְחַלֵּל זֶה עַל זֶה אִם הַשֵּׁנִי חָרִיף, אֲבָל שֶׁל מֶלֶךְ אֶחָד לֹא דְּלָאו דֶּרֶךְ חִלּוּל הוּא, וּבִדְמַאי שָׁרֵי:
כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת. אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִדֹּחַק. אֲבָל שֶׁל וַדַּאי מִדֹּחַק אִין, שֶׁלֹּא מִדֹּחַק לֹא:
וְיַחֲזֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּרוֹת. גָּרְסִינַן, וְלֹא גָרְסִינַן וּבִלְבָד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִפְדֶּה. וְהָכִי קָאָמַר וְיָכוֹל לַחֲזֹר וְלִפְדּוֹת אֶת הַפֵּרוֹת אִם יִרְצֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִפְדּוֹתָם אֶלָּא מַעֲלֶה הַפֵּרוֹת לִירוּשָׁלַיִם. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: