ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ג
אָמַר לוֹ בַּעַל חוֹבוֹ זְרֹק לִי חוֹבִי. בַּגְּמָרָא מוֹקְמִינַן לַהּ בְּאוֹמֵר זְרֹק לִי חוֹבִי בְּתוֹרַת גִּטִּין, דְּכֵיוָן דְּאָמַר לֵיהּ הָכִי הֲוָה לֵיהּ לְחוֹב זֶה דִין גֵּט, וְאִם זָרַק אוֹתוֹ הַלֹּוֶה קָרוֹב לַמַּלְוֶה וְאָבַד, זָכָה הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם קָרוֹב לַלֹּוֶה, הַלֹּוֶה חַיָּב וְכוּ'. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ זְרֹק לִי חוֹבִי וְהִפָּטֵר, מִכֵּיוָן שֶׁזְּרָקוֹ לוֹ בְכָל עִנְיָן, פָּטוּר:
לַאֲוִיר הַגַּג. לְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְקַרְקָעִית הַגַּג, דִּכְלָבוּד דָּמֵי:
מֵרְשׁוּת הַגַּג. יָצָא מִמְּחִצַּת הַגַּג וְנִכְנַס לְתוֹךְ מְחִצַּת הַמָּקוֹם שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בּוֹ:
אוֹ נִשְׂרַף הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. וְהוּא שֶׁקָּדְמָה זְרִיקַת הַגֵּט בֶּחָצֵר קֹדֶם שֶׁתְּהֵא הַדְּלֵקָה בַּאֲוִיר הֶחָצֵר. שֶׁאִם הָיְתָה הַדְּלֵקָה בֶּחָצֵר תְּחִלָּה, מֵעִקָּרָא לַשְּׂרֵפָה קָאָזֵיל וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת: