ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ז
הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֶס. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא מִשְׁנָה זוֹ, כְּגוֹן דְּאַתְנֵי שְׁנֵי תְנָאִים, אִי מָטִינָא לַגָּלִיל, לְאַלְתַּר לֵהֱוֵי גִּטָּא. וְאִי לֹא מָטִינָא לַגָּלִיל, אִי מִשְׁתָּהִינַן תְּלָתִין יוֹמִין וְלֹא אָתִינָא לֵהֱוֵי גִּטָּא, וְאִי לֹא, לֹא לֵיהֱוֵי גִּטָּא. וְהָלַךְ וְהִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֶס שֶׁהוּא סוֹף אֶרֶץ יְהוּדָה וְחָזַר קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם, בָּטֵל הַגֵּט. דְּלֹא לַגָּלִיל מְטָא, וְלֹא אִישְׁתַּהֵי תְּלָתִין יוֹמִין:
וְכֵן אִם הָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי. שֶׁהוּא בִקְצֵה גְבוּל הַגָּלִיל:
וְכֵן אִם הָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ. שֶׁהוּא בִקְצֵה גְבוּל שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְחָזַר בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, בָּטֵל הַגֵּט, שֶׁהֲרֵי לֹא הָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְגַם לֹא נִשְׁתַּהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם:
כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. כְּשֶׁאֶשְׁתַּהֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹבֵר מִנֶּגֶד פָּנַיִךְ אָז יְהֵא גֵט:
וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא וְכוּ'. לְאַחַר מִכָּאן כְּשֶׁיִּשְׁתַּהֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹבֵר מִנֶּגֶד פָּנֶיהָ, יְהֵא גֵט. וְלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וּמֵעִקָּרָא הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, נָחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּס קְטָטָה שֶׁבֵּינֵיהֶם וּבָטֵל גִּטָּא, דְּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְיַחֵד עִמָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא פִיֵּס. וְכִי מְקַיֵּם תְּנָאֵיהּ וְשָׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹבֵר מִנֶּגֶד פָּנֶיהָ, הָוֵי גִּטָּא. וּבַגְּמָרָא מוֹקֵי לָהּ בָּאוֹמֵר בִּשְׁעַת הַתְּנַאי עַל מְנָת כֵּן אֲנִי מוֹסֵר לָהּ הַגֵּט, שֶׁתְּהֵא נֶאֱמֶנֶת עָלַי כְמֵאָה עֵדִים כָּל זְמַן שֶׁתֹּאמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי וְנִתְיַחַדְתִּי וּפִיַּסְתִּי. וְכֵן הֲלָכָה. שֶׁאִם לֹא אָמַר כֵּן בִּשְׁעַת הַתְּנַאי, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָבֹא בַּעַל וִיעַרְעֵר וַיֹּאמַר פִּיַּסְתִּי: