ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא, עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי. בַּגְּמָרָא מוּכָח דְּכָל סְתָם שֶׁלֹּא קָבַע זְמַן כַּמָּה תְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו אוֹ כַּמָּה תֵנִיק אֶת בְּנוֹ, כִּמְפָרֵשׁ יוֹם אֶחָד דָּמֵי, וְנִתְקַיֵּם הַתְּנַאי אִם תְּשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו אוֹ תֵנִיק אֶת בְּנוֹ יוֹם אֶחָד בִּלְבַד:
כַּמָּה הִיא מֵנִיקָתוֹ. כְּלוֹמַר כַּמָּה הוּא זְמַן הַיְּנִיקָה, שֶׁאִם הֵנִיקָתוֹ יוֹם אֶחָד בְּזֶה הַזְּמַן, נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי:
שְׁתֵּי שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אֲבָל אִם הֵנִיקָה אוֹתוֹ אַחַר שֶׁשָּׁלְמוּ שְׁתֵּי שָׁנִים לְרַבָּנָן וּשְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ לְרַבִּי יְהוּדָה, אֵין זוֹ יְנִיקָה, וְלֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מֵת הַבֵּן. וְלֹא הֵנִיקָתוֹ כְּלָל:
אוֹ מֵת הָאָב. וְלֹא שִׁמְּשַׁתּוֹ:
הֲרֵי זֶה גֵט. דְּלָאו לְצִעוּרַהּ אִיכַּוֵּן בִּתְנָאוֹ, אֶלָּא לְהַרְוָחָה דִּידֵיהּ, וְהָא לֹא אִצְטְרִיךְ, וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיָּמוּת אָבִיו אוֹ בְנוֹ לֹא הָיָה מַתְנֶה:
שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לֹא הִכְעִיסָתוֹ, וְאֵין הָעַכָּבָה מִמֶּנָּה, אֵינוֹ גֵט. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְהַקְפָּדָה:
כָּזֶה גֵט. הוֹאִיל וְלֹא הִקְפִּידָתוֹ וְאֵין הָעַכָּבָה מִמֶּנָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: