ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
לֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ. זֶה שֶׁנָּתַן גֵּט וְאָמַר לָהּ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, לֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ וּתְהֵא צְרִיכָה גֵט שֵׁנִי, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא בָּעַל לְשֵׁם קִדּוּשִׁין:
מַה הִיא בְאוֹתָן הַיָּמִים. לָאו אַרֵישָׁא קָאֵי בְּאוֹמֵר מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, דְּהַהִיא וַדַּאי לְכִי מָיֵית אִגַּלַּאי מִלְּתָא דַּהֲוֵי גֵט מִשְּׁעַת נְתִינָה, וְהַבָּא עָלֶיהָ פָטוּר. אֶלָּא בְּאוֹמֵר לָהּ בִּמְסִירַת הַגֵּט הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ וְהִתְגָּרְשִׁי בוֹ מֵעֵת שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם אִם מַתִּי, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר סָמוּךְ לַמִּיתָה הוּא דַהֲוֵי גֵּט וּמִקָּמֵי הָכִי אֵשֶׁת אִישׁ הִיא. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר מִכִּי יָהֵיב לָהּ גִּטָּא כָּל שַׁעְתָּא מְסָפְקָא לָן דִּלְמָא זוֹ הִיא שָׁעָה הַסְּמוּכָה לַמִּיתָה וְהָוֵי גֵט סָפֵק, וְאַף עַל גַּב דְּחַי טְפֵי, אֵין בְּרֵרָה, הִלְכָּךְ סְפֵקָא הִיא וְהַבָּא עָלֶיהָ בְּאָשָׁם תָּלוּי: