ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ג
זֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי. לֹא אָמַר כְּלוּם. דְּמַשְׁמַע לִכְשֶׁאָמוּת, וְאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה:
מֵחֹלִי זֶה. מַשְׁמַע מֵחֹלִי זֶה וָאֵילָךְ, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת מִתּוֹךְ הַחֹלִי נִמְצָא שֶׁאֵין הַגֵּט חָל אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה:
מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה גֵּט וְאֵינוֹ גֵט. מְסָפְקָא לָן אִי תְנָאָה הָוֵי מֵהַיּוֹם אִם אָמוּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי וְנִמְצָא שֶׁהוּא גֵּט מִשְּׁעַת נְתִינָתוֹ. אִי חֲזָרָה הָוֵי שֶׁחָזַר בּוֹ מִמַּאי דְּאָמַר מֵהַיּוֹם, וְאָמַר לְאַחַר מִיתָה יְהֵא גֵט, וְאֵינוֹ כְּלוּם כֵּיוָן דְּלֹא אָמַר מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי:
חוֹלֶצֶת. שֶׁמָּא אֵינוֹ גֵט:
וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. שֶׁמָּא גֵט הוּא וְהַוְיָא לַהּ גְּרוּשַׁת אָחִיו וְקָיְמָא עֲלֵיהּ בְּאִסּוּר כָּרֵת: