ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ז
אָמַר לִשְׁנַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי. אַף עַל גַּב דְּלֹא אָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ בְּעַצְמָן. וְלֹא יֹאמְרוּ לְסוֹפֵר אַחֵר שֶׁיִּכְתֹּב, וְלֹא לְעֵדִים לַחְתֹּם, דְּלָאו בֵּית דִּין שַׁוִּינְהוּ לְצַוּוֹת עַל אֲחֵרִים אֶלָּא עֵדִים שַׁוִּינְהוּ, וְהֵן הֵן שְׁלוּחָיו הֵן הֵן עֵדָיו. וְאִם אָמַר לִשְׁלֹשָׁה כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְאוּיִין לֵעָשׂוֹת בֵּית דִּין, כֵּיוָן דִּבְהֶדְיָא אָמַר לְהוּ כִּתְבוּ, לָאו בֵּית דִּין שַׁוִּינְהוּ אֶלָּא עֵדִים:
אָמַר לִשְׁלֹשָׁה תְּנוּ. וְלֹא אָמַר כִּתְבוּ:
הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ. לְעֵדִים אֲחֵרִים, לִכְתֹּב וְלַחְתֹּם וְלִתֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין:
מִבֵּית הָאֲסוּרִים. מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים:
נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ. אָמַרְנוּ לְרַבִּי חֲנִינָא שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁלִיחַ בַּהֲלָכָה זוֹ לְאָמְרָהּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ:
יִלְמְדוּ. אִם אֵינָם יוֹדְעִים לִכְתֹּב. יִלְמְדוּ לִכְתֹּב עַד שֶׁיִּכְתְּבוּהוּ הֵן בְּעַצְמָן: