ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
צְרִיכָה. לְהָבִיא לְפָנֵינוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים:
שְׁנַיִם שֶׁיֹּאמְרוּ בְּפָנֵינוּ אָמָרָה. לוֹ לְקַבְּלוֹ:
וּשְׁנַיִם שֶׁיֹּאמְרוּ בְּפָנֵינוּ קִבֵּל וְקָרָע. וּבִשְׁעַת הַשְּׁמָד שָׁנוּ, שֶׁגָּזְרוּ עַל הַמִּצְוֹת וְהָיוּ קוֹרְעִים הַגֵּט מִיָּד, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה:
וַאֲפִלּוּ הֵן כוּ'. שֶׁהַשְּׁנַיִם שֶׁאָמְרָה בִפְנֵיהֶם הֵם עַצְמָם רָאוּ כְּשֶׁקִּבְּלוּ:
אוֹ אַחַד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאַחַד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד. שְׁלִישִׁי, שֶׁנַּעֲשָׂה עֵד בְּזוֹ וּבְזוֹ, מִצְטָרֵף עִמָּהֶם:
הִיא וְאָבִיהָ. אוֹ הִיא אוֹ אָבִיהָ. הִיא יֵשׁ לָהּ יָד דְּהָא גְדוֹלָה הִיא. וְאָבִיהָ נַמִּי זַכַּאי לְקַבְּלוֹ:
אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת. וַאֲפִלּוּ בְּקַבָּלַת אָבִיהָ, דִּכְתִיב (דברים כד) וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ, מִי שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת, יָצְאָה זוֹ שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְחוֹזֶרֶת: