ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה א
הָאוֹמֵר הִתְקַבֵּל. אִם רָצָה לַחֲזֹר יַחֲזֹר. דְּגֵט חוֹב הוּא לָהּ, וְאֵין חָבִין לְאָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ:
לֹא יַחֲזֹר. דְּכֵיוָן דְּאִיהִי שַׁוִּיתֵיהּ שָׁלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּיָדָהּ, וְנִתְגָּרְשָׁה מִיָּד בְּקַבָּלָתוֹ שֶׁל זֶה:
אַף הָאוֹמֶרֶת טֹל לִי גִטִּי. לְשׁוֹן קַבָּלָה הוּא. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: