ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ז
רוֹמֵז וְנִרְמָז. מַה שֶּׁהוּא רוֹמֵז אוֹ שֶׁאֲחֵרִים רוֹמְזִים לוֹ וְנִתְרַצָּה, הַכֹּל קַיָּם. רְמִיזָה, בְּיָדָיו וּבְרֹאשׁוֹ. קְפִיצָה, עֲקִימַת שְׂפָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה) קָפְצָה פִּיהָ. וְאֵינוֹ סִימָן נִכָּר כְּמוֹ רְמִיזָה:
בְּמִטַּלְטְלִין. אִם מָכַר מִטַּלְטְלִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָה:
הַפָּעוֹטוֹת. הַקְּטַנִּים כְּבֶן שֶׁבַע כְּבֶן שְׁמֹנֶה אִם הוּא חָרִיף וְיוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן, אוֹ כְּבֶן תֵּשַׁע וּבֶן עֶשֶׂר אִם אֵינוֹ חָרִיף כָּל כָּךְ:
מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בְּמִטַּלְטְלִין. וּמַתְּנָתָן מַתָּנָה. אֶחָד מַתְּנַת בָּרִיא, וְאֶחָד מַתְּנַת שְׁכִיב מֵרַע. אֶחָד מַתָּנָה מְרֻבָּה, וְאֶחָד מַתָּנָה מֻעֶטֶת: