ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
יְתוֹמִים שֶׁסָּמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת. לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶם עַל פִּיו, וְלֹא שֶׁנִּתְמַנָּה לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, אֲפִלּוּ הָכִי כְּאַפּוֹטְרוֹפּוֹס הוּא.
אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. בִּלְשׁוֹן רוֹמִי קוֹרִין לָאָב פאט"ר וְלַקְּטַנִּים פוטו"ס. וּפֵרוּשׁ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס אֲבִיהֶן שֶׁל קְטַנִּים:
שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים יִשָּׁבֵעַ. דְּאִי לָאו דְּאִית לֵיהּ הַנָּאָה מִנֵּיהּ לֹא הֲוָה לֵיהּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וּמִשּׁוּם שְׁבוּעָה לֹא אָתֵי לְאַמְּנוּעֵי:
מִנָּהוּ בֵית דִּין לֹא יִשָּׁבֵעַ. דְּטוֹבַת חִנָּם הִיא שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה לְבֵית דִּין לְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם וְלִטְרֹחַ חִנָּם, וְאִי רָמִית עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה אָתֵי לְאִמָּנוּעֵי:
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר חִלּוּף הַדְּבָרִים. מִנָּהוּ בֵּית דִּין יִשָּׁבֵעַ, דִּבְהַהִיא הֲנָאָה דְקָא נָפֵיק עֲלֵיהּ קָלָא דֶאֱינַשׁ מְהֵימָנָא הוּא דְּהָא סָמְכֵי עֲלֵיהּ בֵּי דִינָא, מִשּׁוּם שְׁבוּעָה לֹא אָתֵי לְאִמָּנוּעֵי. מִנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים לֹא יִשָּׁבֵעַ, דְּטוֹבַת חִנָּם עוֹשֶׂה לוֹ לִטְרֹחַ עִם בָּנָיו, וְאִי רָמִית עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה אָתֵי לְאִמָּנוּעֵי. וַהֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל:
הַמְטַמֵּא. טָהֳרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ:
וְהַמְדַמֵּעַ. מְעָרֵב תְּרוּמָה בְּחֻלִּין שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמַפְסִידוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְמָכְרוֹ לַכֹּהֲנִים בְּזוֹל:
וְהַמְנַסֵּךְ. שֶׁמְּעָרֵב יֵין נֶסֶךְ בְּיַיִן כָּשֵׁר וְאוֹסְרוֹ בַּהֲנָאָה:
בְּמֵזִיד חַיָּב. וּבְדִין הוּא שֶׁיְּהֵא פָטוּר, דְּהֶזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִכָּר לָאו שְׁמֵיהּ הֶזֵּק, אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹלֵךְ וּמְטַמֵּא טָהֳרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר פָּטוּר אֲנִי:
הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְלוּ. קָרְבָּנוֹת, שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ דָמָם בְּמַחֲשֶׁבֶת לֶאֱכֹל מֵהֶם חוּץ לִזְמַנּוֹ. וְלֹא הוּרְצוּ לַבְּעָלִים:
מְזִידִים. שֶׁיָּדְעוּ שֶׁפְּסוּלִים בְּכָךְ:
חַיָּבִים. לְשַׁלֵּם דְּמֵיהֶן לַבְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי צְרִיכִין לְהָבִיא אֲחֵרִים, וְאִי נַמִּי נְדָבָה הִיא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה בְּעֵינָיו שֶׁלֹּא הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ שֶׁהֲרֵי לְהָבִיא דּוֹרוֹן הָיָה מְבַקֵּשׁ: