ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ. וְהוּא שֶׁרָגִיל בְּכָךְ. כְּגוֹן שֶׁמָּכַר וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ:
לוֹקֵחַ וּמֵבִיא בִכּוּרִים. בְּכָל שָׁנָה צָרִיךְ לִקַּח מֵהַנָּכְרִי בִּכּוּרֵי פֵרוֹתֶיהָ בְּדָמִים, וּמְבִיאָן לִירוּשָׁלַיִם:
מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לִמְכֹּר קַרְקַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִים. וְאִם מָכַר יִטְרַח לַחְזֹר וְלִפְדּוֹת: