ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ח
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יַחֲזִיר. שֶׁמָּא תִנָּשֵׂא וְתֵלֵד וְיֹאמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, אֲפִלּוּ הָיוּ נוֹתְנִים לִי מֵאָה מָנֶה לֹא הָיִיתִי מְגָרְשֵׁךְ:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַחֲזִיר. שֶׁלֹּא חָיְשִׁינַן לְקִלְקוּלָא. וּבַגְּמָרָא מְפָרֵשׁ מַאן חֲכָמִים, רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר בָּעִינַן תְּנַאי כָּפוּל. וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּלֹא כַּפְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ, שֶׁלֹּא אָמַר לָהּ הָוֵי יוֹדַעַת שֶׁמִּשּׁוּם אַיְלוֹנִית אֲנִי מוֹצִיאֵךְ, וְאִם אֵין אַתְּ אַיְלוֹנִית לֹא יְהֵא גֵּט, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי גֵּט אֲפִלּוּ אֵינָהּ אַיְלוֹנִית:
וְהִיא תוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ. שֶׁהָאַיְלוֹנִית אֵין לָהּ כְּתֻבָּה. וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינָהּ אַיְלוֹנִית, תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ:
שְׁתִיקוּתִיךְ יָפֶה לִיךְ מִדִּבּוּרִיךָ. שֶׁיֹּאמַר אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁסּוֹפִי לִתֵּן לָךְ כְּתֻבָּה לֹא גֵּרַשְׁתִּיךְ, נִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִים: