ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
מִשּׁוּם שֵׁם רָע. שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ לַעַז זְנוּת:
מִשּׁוּם נֶדֶר. שֶׁנָּדְרָה וְהוּא אוֹמֵר אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה נַדְרָנִית:
לֹא יַחֲזִיר. וַאֲפִלּוּ נִמְצְאוּ הַדְּבָרִים שֶׁקֶר, אוֹ הַנֶּדֶר הִתִּירוֹ חָכָם. שֶׁמָּא תֵּלֵךְ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר וְיִמָּצֵא הַלַּעַז שֶׁל זְנוּת שֶׁקֶר, וְהַנֶּדֶר יַתִּירֵנוּ חָכָם וְהִיא לֹא תִהְיֶה פְּרוּצָה בִּנְדָרִים, וְיֹאמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ הָיוּ נוֹתְנִים לִי מֵאָה מָנֶה לֹא הָיִיתִי מְגָרְשָׁהּ, וְנִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִים. לְפִיכָךְ אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע וּמִשּׁוּם נֶדֶר לֹא יַחֲזִיר עוֹלָמִית, וּמִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הוּא גּוֹמֵר וּמְגָרֵשׁ גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִים וְלֹא מָצֵי תוּ לְקַלְקְלָהּ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בוֹ רַבִּים לֹא יַחֲזִיר. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר דְּטַעְמָא דְאָמוּר רַבָּנָן הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע וּמִשּׁוּם נֶדֶר לֹא יַחֲזִיר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶינָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בָּעֲרָיוֹת וּבִנְדָרִים. וּמִשּׁוּם הָכִי קָאָמַר דְּנֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בוֹ רַבִּים, עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ יוֹתֵר, אִיכָּא פְּרִיצוּתָא טְפֵי, וּקְנָסוּהָ וְלֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בוֹ רַבִּים לֵיכָּא פְּרִיצוּתָא כֻּלֵּי הַאי וְלֹא קְנָסוּהָ:
לֹא יַחֲזִיר. דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר טַעְמָא מִשּׁוּם קִלְקוּלָא. הִלְכָּךְ נֶדֶר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר אֲבָל חָכָם יָכוֹל לְהַתִּיר, יָכוֹל הוּא לְקַלְקֵל אֶת הַגֵּט לְאַחַר שֶׁתִּנָּשֵׂא לְאַחֵר וְיֹאמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁחָכָם יָכוֹל לְהַתִּיר לֹא הָיִיתִי מְגָרְשָׁהּ:
וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם. אֶלָּא הוּא יָכוֹל לְהָפֵר, לֹא הֻצְרְכוּ חֲכָמִים לֶאֱסֹר עָלָיו מִלְּהַחְזִירָהּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַלְקְלָהּ וְלוֹמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ כוּ', שֶׁהֲרֵי נֶדֶר פָּתוּחַ הוּא וְהָיָה לוֹ לְהָפֵר וְלֹא הֵפֵר:
לֹא אָסְרוּ זֶה. שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם, לְהַחֲזִיר:
אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה. שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. דִּבְצָרִיךְ לֹא הָיָה לָנוּ לָחוּשׁ לְקִלְקוּלָא, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁחָכָם יָכוֹל לְהַתִּירוֹ לֹא הָיִיתִי מְגָרֵשׁ, דַּאֲנַן סַהֲדֵי שֶׁאַף עַל פִּי כֵן הָיָה מְגָרֵשׁ, שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין בִּפְנֵי חָכָם לֵילֵךְ לְבֵית דִּינוֹ וְלִשְׁאֹל עַל נִדְרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי נֶדֶר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חָכָם וּבַעַל יָכוֹל לְהָפֵר, אָסְרוּ אֶת כֻּלָּן, שֶׁלֹּא יֹאמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לְהָפֵר לֹא הָיִיתִי מְגָרְשָׁהּ:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְרַבִּי יְהוּדָה כוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דַּחֲסוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁנָּדְרָה הִיא, אֲבָל נָדַר הוּא שֶׁיְּגָרְשֶׁנָהּ וְגֵרְשָׁהּ, יַחֲזִיר וְלֹא חָיְשִׁינַן לְקִלְקוּלָא:
וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְרַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה נַמִּי בְּצַיְּדָן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ קוֹנָם אִם אֵינִי מְגָרְשֵׁךְ. כְּלוֹמַר יֵאָסְרוּ כָּל פֵּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עָלַי אִם אֵינִי מְגָרְשֵׁךְ, וְגֵרְשָׁהּ, וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה:
מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם נֶדֶר לֹא יַחֲזִירֶנָּה אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם דְּחָיְשִׁינַן לְקִלְקוּלָא, וְהָא לֹא שַׁיָּךְ אֶלָּא מִשּׁוּם נֶדֶר דִּידָהּ, אֲבָל כְּשֶׁנָּדַר הוּא שֶׁאֵין כָּאן מִשּׁוּם תִּקּוּן הָעוֹלָם, הִתִּירוּ לְהַחֲזִיר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: