ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
יָצָא בֶן חוֹרִין. אִם בָּרַח מִן הַנָּכְרִי, אוֹ שֶׁקָּנְסוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין לִפְדּוֹתוֹ מִן הַנָּכְרִים, כִּדְאָמְרִינַן כּוֹפִין אוֹתוֹ לִפְדּוֹתוֹ. וְאַחַר שֶׁפְּדָאוֹ לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד בּוֹ. וּקְנַס חֲכָמִים הוּא, לְפִי שֶׁהִפְקִיעוֹ מִן הַמִּצְוֹת. וְכֵן לְחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא לְחֵרוּת, לְפִי שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא יִמְסְרוּ הַנָּכְרִים עַצְמָן לְהַרְבּוֹת לְהָבִיא שְׁבוּיִין כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁמּוֹכְרִין אוֹתָם בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם:
וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁמָּא יִקְצְפוּ עַל הַשְּׁבוּיִין הָעֲתִידִים לָבֹא לְיָדָם וְיִתְּנוּם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת וְיָשִׂימוּ בַּסַּד רַגְלָם:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשְּׁבוּיִין. דְּלֹא חָיֵישׁ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל עַל הָעֲתִידִים לָבֹא בַּשִּׁבְיָה, אֶלָּא עַל אוֹתָם שֶׁהֵם שְׁבוּיִים עַתָּה עִמּוֹ. שֶׁאִם אֵין שָׁבוּי אֶלָּא הוּא יְחִידִי, מַבְרִיחִין אוֹתוֹ, וְאֵין לָחוּשׁ כָּאן מִפְּנֵי תַקָּנַת שְׁבוּיִים אֲחֵרִים כְּשֶׁאֵין שְׁבוּיִים אֲחֵרִים עִמּוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: