ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ. יִשְׂרָאֵלִים אֲחֵרִים לְאַחַר שֶׁנִּתְיָאֵשׁ רַבּוֹ מִמֶּנּוּ:
אִם לְשׁוּם עֶבֶד יִשְׁתַּעְבֵּד. לְרַבּוֹ שֵׁנִי:
לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד. לֹא לְרַבּוֹ רִאשׁוֹן, וְלֹא לְרַבּוֹ שֵׁנִי. לְרַבּוֹ שֵׁנִי לֹא, דְּהָא לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין פַּרְקֵיהּ. לְרַבּוֹ רִאשׁוֹן לֹא, דִּלְמָא מִמַּנְעִי. וְלֹא פָּרְקֵי:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד. לְרַבּוֹ רִאשׁוֹן. שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹלֵךְ וּמַפִּיל עַצְמוֹ לִגְיָסוֹת וּמַפְקִיעַ עַצְמוֹ מִיַּד רַבּוֹ:
אַפּוֹתִיקִי. פֹּה תְהֵא קָאֵי. מִזֶּה תִּגְבֶּה חוֹבְךָ וְלֹא מִמָּקוֹם אַחֵר:
וְשִׁחְרְרוֹ. רַבּוֹ רִאשׁוֹן:
שׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַיָּב כְּלוּם. לְרַבּוֹ שֵׁנִי. שֶׁהַשִּׁחְרוּר שֶׁשִּׁחְרְרוֹ רַבּוֹ רִאשׁוֹן מַפְקִיעוֹ מִידֵי שִׁעְבּוּד:
אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁמָּא יִמְצְאֶנּוּ רַבּוֹ שֵׁנִי בַּשּׁוּק וְיֹאמַר לוֹ עַבְדִּי אַתָּה וְיוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו:
כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ. שֵׁנִי, וְעוֹשֵׂהוּ בֶּן חוֹרִין. וְכוֹתֵב לוֹ הָעֶבֶד שְׁטַר חוֹב עַל דָּמָיו, כְּלוֹמַר כְּפִי מַה שֶּׁהוּא שָׁוֶה לִמָּכֵר בַּשּׁוּק, לֹא כְּפִי הַחוֹב אִם הָיָה הַחוֹב יָתֵר עַל דָּמָיו:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין הָעֶבֶד כּוֹתֵב. שְׁטַר חוֹב, שֶׁהוּא אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. אֶלָּא רַבּוֹ רִאשׁוֹן שֶׁהִזִּיק שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל זֶה, הוּא שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁלֵּם לוֹ דָמָיו, שֶׁהַמַּזִּיק שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ חַיָּב. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: