ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
בָּרִאשׁוֹנָה. לֹא הָיָה מְבַטְּלוֹ בִּפְנֵי הָאִשָּׁה וְלֹא בִּפְנֵי הַשָּׁלִיחַ, אֶלָּא בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה עוֹמֵד הָיָה מְבַטְּלוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה:
מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁהַשָּׁלִיחַ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בַּדָּבָר מוֹלִיכוֹ לָהּ וְהִיא נִשֵּׂאת בּוֹ. וּמִכֹּחַ תַּקָּנַת רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַלְקִין עַל מִי שֶׁמְּבַטֵּל הַגֵּט אוֹ מוֹסֵר מוֹדָעָא עַל הַגֵּט:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ. כְּשֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי שֵׁמוֹת, אֶחָד כָּאן וְאֶחָד בִּמְדִינַת הַיָּם, הָיָה מְגָרְשָׁהּ בַּשֵּׁם הַנּוֹהֵג בִּמְקוֹם כְּתִיבַת הַגֵּט, וְלֹא הָיָה מַקְפִּיד לִכְתֹּב אֶת שְׁנֵיהֶם:
מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ לַעַז עַל בָּנֶיהָ מִן הַשֵּׁנִי, לוֹמַר לֹא גֵּרְשָׁהּ בַּעְלָהּ שֶׁאֵין זֶה שְׁמוֹ. וְאָדָם שֶׁהֻחְזַק בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, חַד בִּמְקוֹם הַכְּתִיבָה וְחַד בִּמְקוֹם הַנְּתִינָה, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת עַד שֶׁיִּכְתֹּב שֵׁם שֶׁל מְקוֹם הַנְּתִינָה וְשֵׁם שֶׁל מְקוֹם הַכְּתִיבָה עִמּוֹ. אֲבָל אִם הֻחְזַק בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וְכָתַב אֶחָד מִן הַשֵּׁמוֹת, בְּדִיעֲבַד הַגֵּט כָּשֵׁר. מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִכְתֹּב שְׁנֵיהֶם. וְהֵיכָא דְּשִׁנָּה שְׁמוֹ אוֹ שְׁמָהּ בַּגֵּט, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב אַחַר כָּךְ וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לִי, הַגֵּט בָּטֵל: