ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
הַשּׁוֹלֵחַ וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ. שֶׁלֹּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִרְדֹּף אַחֲרָיו לְהַשִּׂיגוֹ, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּהָה הַשָּׁלִיחַ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה לוֹ לָזֶה דֶּרֶךְ לְשָׁם וְרָאָהוּ וּבִטֵּל הַגֵּט, אֲפִלּוּ הָכִי בָּטֵל, וְלֹא אָמְרִינַן לִצְעוּרָהּ בְּעָלְמָא מְכַוֵּן, שֶׁאִם הָיָה בְדַעְתּוֹ לְבַטְּלוֹ הָיָה רוֹדֵף אַחֲרָיו:
אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל פִּי דְּחָזִינַן לֵיהּ דְּמַהֲדַר עֲלֵיהּ מֵעִקָּרָא לְבִטּוּלֵיהּ, לֹא אָמְרִינַן אִגַּלָּאִי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּבַטּוֹלֵי בַטְּלֵיהּ. וְהֵיכָא דְיָהִיב אֱינַשׁ גִּטָּא לִדְבִיתְהוּ לִזְמַן אוֹ עַל תְּנַאי, אִי אָמַר לָהּ הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ מֵעַכְשָׁיו וְלִזְמַן פְּלוֹנִי אוֹ אִם יִתְקַיֵּם תְּנַאי פְּלוֹנִי, מִכִּי מָטֵי גִּטָּהּ לְיָדָהּ לֹא מָצֵי תוּ לְבַטְלֵיהּ, וְתִהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת לְאוֹתוֹ זְמַן אוֹ כְּשֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי. וְאִי לֹא אָמַר לָהּ מֵעַכְשָׁיו, אֲפִלּוּ לְבָתַר דִּמְטָא גִּטָּהּ לְיָדָהּ מָצֵי מְבַטֵּל לֵיהּ: