ברטנורא על משנה גיטין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
רָצָה לַחֲזֹר בִּשְׁנֵיהֶן. קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְיַד הָאִשָּׁה וְהָעֶבֶד:
יַחֲזֹר. וְאֵין הַשָּׁלִיחַ יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהֶם לְצָרְכָן, דְּחוֹב הוּא לָהֶן, שֶׁמְאַבְּדִין מְזוֹנוֹתֵיהֶן:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּגִטֵּי נָשִׁים. יָכוֹל לַחֲזֹר:
אֲבָל לֹא בְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ רַשַּׁאי. הִלְכָּךְ כִּי מְשַׁחְרֵר לֵיהּ לֹא מַפְסִיד לֵיהּ מְזוֹנֵי. אֲבָל שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי, הִלְכָּךְ כִּי מְגָרֵשׁ לָהּ מַפְסִיד לָהּ מְזוֹנֵי:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ. כְּלוֹמַר הָא דְּהוּא אָכִיל בַּתְּרוּמָה כְּשֶׁהוּא עֶבֶד כֹּהֵן אֵינוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ שֶׁל כֹּהֵן, מִידֵי דַּהֲוָה אַבְּהֶמְתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁאוֹכֶלֶת בְּכַרְשִׁינֵי תְרוּמָה, וְלָאו מִשּׁוּם מְעַלְּיוּתָא הִיא, הִלְכָּךְ כִּי מְשַׁחְרֵר לֵיהּ אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִידוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה אֵין זוֹ חוֹבָה לָעֶבֶד:
לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. דְּגִּטָּא לֹא הָוֵי עַד דְּמָטֵי לְיָדָהּ וְכִי מָטֵי לְיָדָהּ הָא מֵת וְאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה. וּשְׁטַר שִׁחְרוּר נַמִּי כִּי מְטָא לְיָדֵיהּ הָא מֵת וּפָקַע רְשׁוּתֵיהּ מִנֵּיהּ:
יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. וְאַף עַל גַּב דְּלֹא אָמַר מָנֶה זֶה, דְּדִבְרֵי שְׁכִיב מֵרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דָּמוּ: