ברטנורא על משנה ברכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ד
שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ אוֹמֵר שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, נִכְנַס אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁהִכְנַסְתַּנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם הֲרֵי (זה) שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ. בִּקֵּשׁ לָצֵאת אוֹמֵר שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, לְאַחַר שֶׁיָּצָא אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁהוֹצֵאתָנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם. וְכָל כָּךְ לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתֵּן אָדָם הוֹדָאָה לְבוֹרְאוֹ עַל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו מִן הַטּוֹב, וְיִתְפַּלֵּל עַל הֶעָתִיד שֶׁתָּבֹא לוֹ טוֹבָה: