ברטנורא על משנה ברכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים. בֵּין יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָהֶן בֵּין אֵין לוֹ כַּיּוֹצֵא בָהֶן מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ:
עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא כְּגוֹן שֶׁצָּפוּ מַיִם עַל אַרְצוֹ וְשָׁטְפוּ תְּבוּאָתוֹ שֶׁל שָׁנָה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁרִוּוּ הַמַּיִם פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנַעֲשֵׂית שָׂדֵהוּ מְשֻׁבַּחַת לַשָּׁנִים הַבָּאוֹת, הַשְׁתָּא מִיהָא רָעָה הִיא וּמְבָרֵךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:
וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. כְּגוֹן דְּאַשְׁכַּח מְצִיאָה, אַף עַל גַּב דְּרָעָה הִיא דְּאִי שָׁמַע בָּהּ מַלְכָּא חוֹבְטוֹ בְּמַכּוֹת וְיִסּוּרִין וְשָׁקִיל לַהּ מִנֵּיהּ הַשְׁתָּא מִיהָא טוֹבָה הִיא וּמְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב:
הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר. הַמִּתְפַּלֵּל עַל מַה שֶּׁכְּבָר הָיָה הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, דְּמַאי דַהֲוָה הֲוָה: