ברטנורא על משנה ברכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
וְאִם לָאו אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. וּבִזְמַן שֶׁשַּׁמָּשׁ אֶחָד מְשַׁמֵּשׁ לִשְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוֹאִים אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הַשַּׁמָּשׁ מְצָרְפָן:
אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם. לְפִי שֶׁהָיָה יֵינָם חָזָק מְאֹד וְלֹא הָיָה רָאוּי לִשְׁתִיָּה בְּלֹא מַיִם, הִלְכָּךְ אַכַּתִּי לֹא אִישְׁתְּנֵי לְמַעַלְיוּתָא וְלֹא זָז מִבִּרְכָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וּמְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ כַּעֲנָבִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: