ברטנורא על משנה ברכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ. יוֹצֵר אוֹר וְאַהֲבָה:
וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. אֱמֶת וְיַצִּיב:
וּבָעֶרֶב. מְבָרֵךְ:
שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ. מַעֲרִיב עֲרָבִים וְאַהֲבַת עוֹלָם:
וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אֱמֶת וֶאֱמוּנָה וְהַשְׁכִּיבֵנוּ:
אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. אַשְּׁתַּיִם שֶׁלְּפָנֶיהָ קָאֵי, יוֹצֵר אוֹר אֲרֻכָּה שֶׁפֹּתַחַת בְּבָרוּךְ וְחֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ, וְכֵן מַעֲרִיב עֲרָבִים. אַהֲבָה קְצָרָה, שֶׁחֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ וְאֵינָהּ פֹּתַחַת בְּבָרוּךְ:
לַחְתֹּם. בְּבָרוּךְ:
שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. כְּגוֹן בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת וּבִרְכַּת הַמִּצְוֹת: