ברטנורא על משנה ברכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א
משנה א
מֵאֵימָתַי קוֹרִין. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן. כֹּהֲנִים שֶׁנִּטְמְאוּ וְטָבְלוּ, אֵין יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁן, דְּהַיְנוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהָא דְּלֹא תָנֵי מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמָע לָן, שֶׁאִם נִטְמְאוּ הַכֹּהֲנִים בְּטֻמְאָה שֶׁטָּהֳרָתָן תְּלוּיָה בְּקָרְבָּן כְּגוֹן זָב וּמְצֹרָע, אֵין הַכַּפָּרָה מְעַכַּבְתָּן מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, דִּכְתִיב (ויקרא כב) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים, בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, וְאֵין כַּפָּרָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה וְכוּ':
עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל לַיְלָה, שֶׁהַלַּיְלָה נֶחְלָק לְשָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת. וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ לֹא מִקְרֵי תוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע דִּשְׁכִיבָה, וְלֹא קָרֵינָא בֵיהּ בְּשָׁכְבְּךָ. וּמִקַּמֵּי צֵאת הַכּוֹכָבִים נַמִּי יְמָמָא הוּא וְלָאו זְמַן שְׁכִיבָה. וְהַמַּקְדִּימִים וְקוֹרִים קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם, סוֹמְכִים אַהָא דְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר לְקַמָּן בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד פְּלַג הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ קֹדֶם הַלַּיְלָה. וְקַיְמָא לָן דְּעָבַד כְּרַבִּי יְהוּדָה עָבַד. וּמִיָּד כְּשֶׁכָּלָה זְמַן הַמִּנְחָה מַתְחִיל זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית:
עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. דְּכָל הַלַּיְלָה מִקְרֵי זְמַן שְׁכִיבָה. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁגַּם חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ, וְלֹא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁהִגִּיעַ עוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית דְּמַתְנִיתִין דְּהַיְנוּ מִצֵּאת הַכּוֹכָבִים, אָסוּר לִסְעֹד וְכָל שֶׁכֵּן לִישֹׁן, עַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל:
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה. בְּנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׁמְעִינְהוּ לְרַבָּנָן דְּאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, וְהָכִי קָאָמְרֵי לֵיהּ, הָא דִפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלָךְ, דַּוְקָא קָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת וְתוּ לֹא, וְיָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, אוֹ דִּלְמָא רַבָּנָן כְּוָתָךְ סְבִירָא לְהוּ, וְהַאי דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וְאָמַר לְהוּ, רַבָּנָן כְּוָתִי סְבִירָא לְהוּ, וְהַאי דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וְחַיָּבִים אַתֶּם לִקְרוֹת:
וְלֹא זוֹ בִּלְבָד. כֻּלָּהּ מִלְּתָא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא דְּאָמַר לְבָנָיו:
הֶקְטֵר חֲלָבִים. שֶׁל קָרְבָּנוֹת:
וְאֵבָרִים. שֶׁל עוֹלַת תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ בַּיּוֹם, מִצְוָה לְהַעֲלוֹת הַנְּתָחִים כָּל הַלַּיְלָה, דִּכְתִיב (ויקרא ו) הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר:
וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד. כְּגוֹן תּוֹדָה וְחַטָּאת וְאָשָׁם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם שֶׁהֵם נֶאֱכָלִים לְיוֹם וָלַיְלָה, זְמַן אֲכִילָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא הַמֵּבִיא לִידֵי נוֹתָר:
אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת. בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַאֲכִילַת קָדָשִׁים, אֲבָל בְּהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים לֹא אָמְרוּ בוֹ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת כְּלָל, וְלֹא נָקַט לֵיהּ הָכָא אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה:
כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁלֹּא יָבֹא לְאָכְלָן אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְיִתְחַיֵּב כָּרֵת, וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁלֹּא יֹאמַר עֲדַיִן יֵשׁ לִי שָׁהוּת וְתַעֲבֹר עוֹנָתָהּ:
משנה ב
בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. בֵּין חוּטֵי תְּכֵלֶת לְחוּטֵי לָבָן שֶׁבַּצִּיצִית. פֵּרוּשׁ אַחֵר, גִּיזַת צֶמֶר שֶׁצִּבְעָהּ תְּכֵלֶת וְיֵשׁ בָּהּ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִקְלַט הַצֶּבַע יָפֶה וְנִשְׁאַר לָבָן:
בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. צֶבַע הַתְּכֵלֶת קָרוֹב לְגָוֶן שֶׁל כַּרְתִּי כְּרִישִׁין שֶׁקּוֹרִין פּוֹרוֹשׁ בְּלַעַ"ז:
עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. בַּיּוֹם, עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית שֶׁהוּא רְבִיעַ הַיּוֹם בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִים. וּלְעוֹלָם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הוּא עַד רְבִיעַ הַיּוֹם, בֵּין שֶׁהַיָּמִים אֲרֻכִּים בֵּין קְצָרִים. וְכֵן הָא דִתְנַן לְקַמָּן (פרק ד משנה א) תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם, הַיְנוּ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם, וְאַרְבַּע שָׁעוֹת דְּנָקַט, לְפִי שֶׁשְּׁלִישׁ הַיּוֹם הוּא אַרְבַּע שָׁעוֹת בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּשְׁנָה כָּךְ וְכָךְ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, עַל דֶּרֶךְ זֶה אַתָּה צָרִיךְ לַחֲשֹׁב וְלָדוּן. זוֹ הֵבַנְתִּי מִפֵּרוּשֵׁי הָרַמְבַּ"ם וְנִתְקַבֵּל לִי. וְטַעֲמָא דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים שֶׁאֵין עוֹמְדִין מִמִּטָּתָן עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית. וְרַחֲמָנָא דְאָמַר וּבְקוּמֶךָ, עַד שָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים מִמִּטָּתָן קָאָמַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עִם הָנֵץ הַחַמָּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַוָּתִיקִים עוֹשִׂים:
לֹא הִפְסִיד. כְּלוֹמַר לֹא הִפְסִיד מִלְּבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ קוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָה, יֵשׁ לוֹ קִבּוּל שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַתּוֹרָה:
משנה ג
יַטּוּ. עַל צִדֵּיהֶם, דִּכְתִיב בְּשָׁכְבְּךָ, דֶּרֶךְ שְׁכִיבָה:
יַעַמְדוּ. דִּכְתִיב וּבְקוּמֶךָ, דֶּרֶךְ קִימָה:
כְּדַרְכּוֹ. בֵּין בְּקִימָה בֵּין בִּישִׁיבָה בֵּין בִּשְׁכִיבָה בֵּין בַּהֲלִיכָה:
כְּדַי הָיִיתָ. רָאוּי הָיִיתָ לֵהָרֵג, וְאִם הָיִיתָ מֵת הָיִיתָ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשְׁךָ:
משנה ד
שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ. יוֹצֵר אוֹר וְאַהֲבָה:
וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. אֱמֶת וְיַצִּיב:
וּבָעֶרֶב. מְבָרֵךְ:
שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ. מַעֲרִיב עֲרָבִים וְאַהֲבַת עוֹלָם:
וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אֱמֶת וֶאֱמוּנָה וְהַשְׁכִּיבֵנוּ:
אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. אַשְּׁתַּיִם שֶׁלְּפָנֶיהָ קָאֵי, יוֹצֵר אוֹר אֲרֻכָּה שֶׁפֹּתַחַת בְּבָרוּךְ וְחֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ, וְכֵן מַעֲרִיב עֲרָבִים. אַהֲבָה קְצָרָה, שֶׁחֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ וְאֵינָהּ פֹּתַחַת בְּבָרוּךְ:
לַחְתֹּם. בְּבָרוּךְ:
שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. כְּגוֹן בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת וּבִרְכַּת הַמִּצְוֹת:
משנה ה
מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. פָּרָשַׁת צִיצִית אוֹמְרִים אוֹתָהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לַיְלָה זְמַן צִיצִית, דִּכְתִיב וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹמְרִים אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבָּהּ:
כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה. הָיִיתִי נִרְאֶה זָקֵן. וְלֹא זָקֵן מַמָּשׁ אֶלָּא שֶׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו יוֹם שֶׁמִּנּוּ אוֹתוֹ נָשִׂיא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה זָקֵן וְרָאוּי לִנְשִׂיאוּת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם דָּרַשׁ בֶּן זוֹמָא מִקְרָא זֶה:
וְלֹא זָכִיתִי. לֹא נִצַּחְתִּי לַחֲכָמִים. וְדוֹמֶה לוֹ בַּשַּׁ"ס בְּפֶרֶק בְּנוֹת כּוּתִים (נדה לח:) בְּהָא זָכִנְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבָּנָן, כְּלוֹמַר נִצְּחָם: