ברטנורא על משנה ברכות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
מֵאֵימָתַי קוֹרִין. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן. כֹּהֲנִים שֶׁנִּטְמְאוּ וְטָבְלוּ, אֵין יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁן, דְּהַיְנוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהָא דְּלֹא תָנֵי מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמָע לָן, שֶׁאִם נִטְמְאוּ הַכֹּהֲנִים בְּטֻמְאָה שֶׁטָּהֳרָתָן תְּלוּיָה בְּקָרְבָּן כְּגוֹן זָב וּמְצֹרָע, אֵין הַכַּפָּרָה מְעַכַּבְתָּן מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, דִּכְתִיב (ויקרא כב) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים, בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, וְאֵין כַּפָּרָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה וְכוּ':
עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל לַיְלָה, שֶׁהַלַּיְלָה נֶחְלָק לְשָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת. וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ לֹא מִקְרֵי תוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע דִּשְׁכִיבָה, וְלֹא קָרֵינָא בֵיהּ בְּשָׁכְבְּךָ. וּמִקַּמֵּי צֵאת הַכּוֹכָבִים נַמִּי יְמָמָא הוּא וְלָאו זְמַן שְׁכִיבָה. וְהַמַּקְדִּימִים וְקוֹרִים קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם, סוֹמְכִים אַהָא דְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר לְקַמָּן בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד פְּלַג הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ קֹדֶם הַלַּיְלָה. וְקַיְמָא לָן דְּעָבַד כְּרַבִּי יְהוּדָה עָבַד. וּמִיָּד כְּשֶׁכָּלָה זְמַן הַמִּנְחָה מַתְחִיל זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית:
עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. דְּכָל הַלַּיְלָה מִקְרֵי זְמַן שְׁכִיבָה. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁגַּם חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ, וְלֹא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁהִגִּיעַ עוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית דְּמַתְנִיתִין דְּהַיְנוּ מִצֵּאת הַכּוֹכָבִים, אָסוּר לִסְעֹד וְכָל שֶׁכֵּן לִישֹׁן, עַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל:
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה. בְּנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׁמְעִינְהוּ לְרַבָּנָן דְּאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, וְהָכִי קָאָמְרֵי לֵיהּ, הָא דִפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלָךְ, דַּוְקָא קָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת וְתוּ לֹא, וְיָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, אוֹ דִּלְמָא רַבָּנָן כְּוָתָךְ סְבִירָא לְהוּ, וְהַאי דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וְאָמַר לְהוּ, רַבָּנָן כְּוָתִי סְבִירָא לְהוּ, וְהַאי דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וְחַיָּבִים אַתֶּם לִקְרוֹת:
וְלֹא זוֹ בִּלְבָד. כֻּלָּהּ מִלְּתָא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא דְּאָמַר לְבָנָיו:
הֶקְטֵר חֲלָבִים. שֶׁל קָרְבָּנוֹת:
וְאֵבָרִים. שֶׁל עוֹלַת תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ בַּיּוֹם, מִצְוָה לְהַעֲלוֹת הַנְּתָחִים כָּל הַלַּיְלָה, דִּכְתִיב (ויקרא ו) הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר:
וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד. כְּגוֹן תּוֹדָה וְחַטָּאת וְאָשָׁם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם שֶׁהֵם נֶאֱכָלִים לְיוֹם וָלַיְלָה, זְמַן אֲכִילָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא הַמֵּבִיא לִידֵי נוֹתָר:
אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת. בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַאֲכִילַת קָדָשִׁים, אֲבָל בְּהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים לֹא אָמְרוּ בוֹ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת כְּלָל, וְלֹא נָקַט לֵיהּ הָכָא אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה:
כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁלֹּא יָבֹא לְאָכְלָן אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְיִתְחַיֵּב כָּרֵת, וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁלֹּא יֹאמַר עֲדַיִן יֵשׁ לִי שָׁהוּת וְתַעֲבֹר עוֹנָתָהּ: