ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ו
הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו. שֶׁאַרְכֻּבּוֹתָיו עֲקֻמּוֹת לַחוּץ וְקַרְסֻלָּיו לִפְנִים וְנוֹקְשִׁים זֶה בָּזֶה כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ. וּמַקִּישׁ בְּאַרְכֻּבּוֹתָיו הָוֵי אִפְּכָא, שֶׁרַגְלָיו עֲקֻמִּים כְּלַפֵּי חוּץ וּמְרֻחָקִים זוֹ מִזּוֹ עַד שֶׁאַרְכֻּבּוֹתָיו לְמַעְלָה [הָעֲקֻמּוֹת] כְּלַפֵּי פְּנִים נוֹקְשׁוֹת זוֹ בְּזוֹ:
בַּעַל הַפִּיקִין וְהָעִקֵּל. וְקָא פָרִישׁ עִקֵּל בְּרֵישָׁא:
כֹּל שֶׁהוּא מַקִּיף פַּרְסוֹתָיו. כְּשֶׁיּוֹשֵׁב וּמְקָרֵב פַּרְסוֹת רַגְלָיו זוֹ לָזוֹ:
וְאֵין אַרְכֻּבּוֹתָיו. נוֹגְעוֹת זוֹ לָזוֹ. שֶׁעֲקֻמּוֹת כְּלַפֵּי חוּץ. וּבַעַל הַפִּיקִין הוּא שֶׁפִּיקָה יוֹצֵא מִגּוּדָלוֹ, חֲתִיכַת בָּשָׂר עֲגֻלָּה כְּפִיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָל שֶׁל יָדוֹ אוֹ מִגּוּדָל שֶׁל רַגְלוֹ:
עֲקֵבוֹ יוֹצֵא מֵאֲחוֹרָיו. כְּגוֹן שֶׁשּׁוֹקוֹ עוֹמֵד בְּאֶמְצַע רַגְלוֹ, שֶׁחֲצִי הָרֶגֶל לְפָנִים וַחֲצִי רֶגֶל לְאָחוֹר:
רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוָּז. שֶׁקְּלוּשׁוֹת הֵן כְּשֶׁל אַוָּז וְאֵין אָרְכָּן יוֹתֵר עַל רָחְבָּן:
קְלוּטוֹת. מְדֻבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ:
עַד הַפֶּרֶק. הָאֶמְצָעִי שֶׁל אֶצְבָּעוֹת:
לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק. דְּהַיְנוּ לְצַד הַצִּפֹּרֶן שֶׁמְּחֻבָּרִים כֻּלָּן:
וַחֲתָכָהּ. שֶׁיִּהְיוּ מְחֻלָּקִים, כָּשֵׁר:
הָיְתָה בוֹ יְתֵרָה. אֶצְבַּע יָתֶרֶת:
אִם יֶשׁ בָּהּ עֶצֶם פָּסוּל. דְּהוֹאִיל וַחֲתָכָהּ הֲרֵי הוּא מְחֻסָּר אֵבָר שֶׁנִּמְצָא בוֹ:
שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ הָיוּ אֶצְבְּעוֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו שָׁוִין, שֶׁבְּכָל יָד וּבְכָל רֶגֶל יֵשׁ שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ, אֲפִלּוּ הָכִי חֲכָמִים פּוֹסְלִים. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְיָדוֹ אַחַת חָמֵשׁ וּבְיָדוֹ אַחַת שֵׁשׁ, דַּהֲוֵי מוּם טְפֵי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו רַבִּי פּוֹסֵל. דְּסָבַר כְּחִישׁוּתָא אִתְיְלִידָא בֵיהּ בְּיָמִין:
וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. סָבְרֵי בְּרִיאוּתָא הִיא דְּאִתְיְלִידָא לֵיהּ בִּשְׂמֹאל. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
הַכּוּשִׁי. שָׁחֹר:
הַגִּיחוֹר. אָדֹם כְּאַרְגָּמָן:
הַלַּבְקָן. לָבָן בְּיוֹתֵר:
וְהַקִּפֵּחַ. אָרֹךְ וָדַק, שֶׁאֵינוֹ עָב לְפִי אָרְכּוֹ. וְהוּא מְכֹעָר וּמְגֻנֶּה:
וְהַשִּׁכּוֹר. וְלֹא מִיַּיִן, הוּא דַּחֲשִׁיב כְּבַעַל מוּם מִן הַמּוּמִים הַיְתֵרִים בָּאָדָם, שֶׁאִם עָבַד לוֹקֶה וְאֵין עֲבוֹדָתוֹ מְחֻלֶּלֶת. אֲבָל הַשִּׁכּוֹר מִיַּיִן וְשֵׁכָר, אִם עָבַד חִלֵּל. דִּבְפָרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן כְּתִיב (ויקרא י) וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל. וְשִׁכּוֹר דְּמַתְנִיתִין אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁשָּׁתָה חָלָב הַרְבֵּה, אוֹ רֹב דְּבַשׁ, אוֹ אָכַל דְּבֵלָה קַעִילִית, וְנִתְבַּלְבְּלָה דַעְתּוֹ. שֶׁאֵלּוּ חֲשׁוּבִים כְּבַעֲלֵי מוּמִים וְאֵין מְחַלְּלִים עֲבוֹדָה:
וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִים. כְּגוֹן בֹּהַק וְכֻלּוֹ הָפַךְ לָבָן. דְּאִי מִנְּגָעִים טְמֵאִים לֹא צָרִיךְ לְמֵימַר, דַּאֲפִלּוּ אַכְּנִיסַת עֲזָרָה חַיָּב כָּרֵת:
דִּלְדּוּלִין. כְּמִין חֲתִיכוֹת בָּשָׂר יוֹצְאוֹת תְּלוּיוֹת בָּהֶן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: