ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
דַּדָּיו שׁוֹכְבִים. גְּדוֹלִים עַד שֶׁנִּרְאִים שׁוֹכְבִים כְּדַדֵּי אִשָּׁה:
נִכְפֶּה. נוֹפֵל מֵחֲמַת חֹלִי:
אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים. שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל תָּדִיר אֶלָּא פַּעַם אַחַת לִזְמַן מְרֻבֶּה:
רוּחַ קַצְרִית. שֶׁרוּחוֹ קְצָרָה מֵחֲמַת [מָרָה] הַשְּׁחֹרָה הַגּוֹבֶרֶת עָלָיו לִפְרָקִים וְנִשְׁאַר בְּלֹא הֶרְגֵּשׁ:
הַמְאֻשְׁכָּן. שֶׁכִּיס שֶׁל בֵּיצִים שֶׁלּוֹ אָרֹךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָאַרְכּוּבָה. בֵּין שֶׁהוּא נָפוּחַ מֵחֲמַת רוּחַ אוֹ מֵחֲמַת לֵחָה:
וּבַעַל גֶּבֶר. בַּעַל אֵבָר. שֶׁנִּתְאָרֵךְ הַגִּיד שֶׁלּוֹ וְנַעֲשָׂה גָּדוֹל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְאַרְכֻּבּוֹתָיו:
שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו. שֶׁנִּמּוֹחוּ בֵּיצָיו:
שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו. וְעַל יְדֵי כֵּן בֵּיצָיו נְפוּחִים:
שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין. שֶׁהוּא שָׁחֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁחֹר כְּכוּשִׁי. וּלְשׁוֹן מְרוֹחַ אָשֶׁךְ, מַרְאֶה חֹשֶׁךְ. וְלָאו בְּבֵיצִים מִשְׁתַּעֵי קְרָא. וּבְעִקַּר הַדִּין לֹא פְלִיגֵי, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מוֹדֶה בְּמוּם שֶׁמּוֹנֶה חֲבֵרוֹ דַּהֲוֵי מוּם. וְלֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל מִקְרָא, וּמַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְהוּ: