ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה יב
לֹא בַמִּקְדָּשׁ. לְפִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין, שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר:
וְלֹא בַמְּדִינָה. שֶׁאֵינָן מוּמִין קְבוּעִים לְהַפְקִיעַ קְדֻשָּׁתָן. אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם אַחֵר קָבוּעַ וְיִהְיוּ נִשְׁחָטִים עָלָיו:
גָּרָב. מִין שְׁחִין לַח מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים. וְגָרָב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה דַּהֲוֵי מוּם, הוּא שְׁחִין יָבֵשׁ:
יַבֶּלֶת. בְּלֹבֶן הָעַיִן, וְאֵין בָּהּ שֵׂעָר. וּלְעֵיל דַּחֲשִׁיב לַהּ בַּמּוּמִין שֶׁשּׁוֹחֲטִין עָלָיו, מַיְרֵי דְיֵשׁ בָּהּ שֵׂעָר:
וּבַעַל חֲזָזִית. תְּרֵי גַוְנֵי חֲזָזִית הֲווּ. חֲזָזִית הַמִּצְרִית הִיא יַלֶּפֶת הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה שֶׁהוּא לַח מִבַּחוּץ וְיָבֵשׁ מִבִּפְנִים, וְהָוֵי מוּמָא דְּלֹא הָדַר בָּרִיא, דְּאָמַר מַר לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ יַלֶּפֶת שֶׁמְּלַפֶּפֶת וְהוֹלֶכֶת עַד יוֹם הַמִּיתָה. וַחֲזָזִית הַשְּׁנוּיָה כָאן הִיא מִין שְׁחִין שֶׁיֵּשׁ לָהּ רְפוּאָה:
וּמְזֹהָם. שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ רֵיחַ רַע:
וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בוֹ עֲבֵרָה. שֶׁרָבַע אֶת הָאִשָּׁה אוֹ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם עַל פִּי עֵד אֶחָד, שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד לֹא בָּרְבִיעָה וְלֹא בַנְּגִיחָה:
אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. שֶׁאֵין שָׁם עֵד, אֶלָּא הַבְּעָלִים אָמְרוּ רְאִינוּהוּ שֶׁנִּרְבַּע אוֹ שֶׁהֵמִית. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַל פִּיהֶם. וְאִי הֲווּ שְׁנַיִם עֵדִים כְּשֵׁרִים מְעִידִים בַּדָּבָר הָוֵי הַשּׁוֹר בִּסְקִילָה, וַאֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה מִיתַּסַר:
וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. דִּסְפֵק זָכָר הֵם וְקַדְּשֵׁי, סְפֵק נְקֵבָה וְלֹא קַדְּשֵׁי:
אֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִזֶּה. אַאַנְדְּרוֹגִינוֹס קָאֵי. [דִּמְקוֹם] נַקְבוּת הָוֵי כְמוּם, וְהָוֵי כִבְכוֹר בַּעַל מוּם, וְנִשְׁחָט בַּמְּדִינָה וְאָסוּר בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ בְכוֹר. דִּבְרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא. וְנִגְזָז וְנֶעֱבָד. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: