ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ח
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד שֶׁאֵין הַשֶּׁבֶר נִרְאֶה, אֲבָל נִכָּר כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ שֶׁהוּא צוֹלֵעַ. דְּאִי אֵינוֹ נִכָּר כְּלָל לֹא הָוֵי מוּם:
מוּמִין אֵלּוּ. נִשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ וְעֶצֶם רַגְלוֹ שֶׁהֻזְכְּרוּ לְמַעְלָה:
אִילָא. שֵׁם חָכָם:
עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם. דְּלָאו הַיְנוּ אוֹרְחָא שֶׁיְּהֵא גַלְגַּל עֵין הַבְּהֵמָה עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם:
רֹב הַמְדַבֵּר. הַיְנוּ אוֹתוֹ קְצָת הַלָּשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ מֻדְבָּק לְמַלְקוֹחָיו:
וּבֵית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ מוּמִין. וְכֵן הֲלָכָה: