ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ז
בַּעַל חָמֵשׁ רַגְלַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ. הָא דְחָשְׁבִינַן לֵיהּ בַּעַל מוּם וְלֹא טְרֵפָה, הָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁיָּתֵר אוֹ חָסֵר בְּיָדָיו דְּהַיְנוּ אוֹתָם שֶׁל צַד הָרֹאשׁ, אֲבָל חָסֵר רֶגֶל אוֹ יָתֵר רֶגֶל מֵרַגְלָיו הָאַחֲרוֹנִים, הַוְיָא טְרֵפָה וַאֲסוּרָה בַאֲכִילָה:
קְלוּטוֹת. עֲגֻלּוֹת. וַאֲפִלּוּ הֵן סְדוּקוֹת הָוֵי מוּם, דְּפַרְסוֹת בְּהֵמָה טְהוֹרָה אֵינָן עֲגֻלּוֹת:
שָׁחוּל. שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ. תַּרְגּוּם מְשִׁיתִהוּ, שְׁחַלְתֵּיהּ:
וְהַכָּסוּל. דֶּרֶךְ הַבְּהֵמָה שֶׁהַיָּרֵךְ מְחֻבֶּרֶת לָאַלְיָה סָמוּךְ לַכְּסָלִים, וְלֹא לְמַעְלָה מִן הַכְּסָלִים, וְזוֹ הַיָּרֵךְ עַל גַּבֵּי הַכֶּסֶל: