ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
הַזּוֹבָן. הַנַּרְתֵּק שֶׁהַגִּיד שֶׁל בְּהֵמָה חָבוּי בּוֹ. כְּשֶׁנִּפְגַּם הָוֵי מוּם דְּלֹא הָדַר בָּרִיא, אֲבָל נִטַּל לֹא הָוֵי מוּם, דְּחוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ:
עֶרְיָה שֶׁל נְקֵבָה. בֵּית הָעֶרְוָה הַבּוֹלֵט לַחוּץ וְנִרְאֶה עַל שְׁאָר שֶׁטַח הַגּוּף:
בְּמֻקְדָּשִׁים. בִּשְׁאָר קָדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן נְקֵבָה, כְּגוֹן שְׁלָמִים, דְּאִלּוּ בַבְּכוֹר לֵיכָּא נְקֵבָה:
אֲבָל לֹא מִן הַפֶּרֶק. דְּנִפְגַּם בֵּין הַפְּרָקִים מַעֲלֶה אֲרוּכָה, כְּשֶׁלֹּא נֶחְתַּךְ כָּל הַזָּנָב:
אוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַזָּנָב מַפְצִיל עֶצֶם. הַזָּנָב הַתָּלוּי לְמַטָּה נִקְלַף הָעוֹר וּבָשָׂר וְנִשְׁאַר הָעֶצֶם מְגֻלֶּה, שׁוּב אֵין מַעֲלֶה אֲרוּכָה, הוֹאִיל וּבְרֹאשׁ הַזָּנָב הוּא:
מַפְצִיל. כְּמוֹ אֲשֶׁר פִּצֵּל [בְּרֵאשִׁית ל]. פֵּרוּשׁ אַחֵר, שֶׁנֶּחֱלַק הַזָּנָב בְּקָצֵהוּ לִשְׁתֵּי זְנָבוֹת וּבְכָל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן עֶצֶם:
וּבֵין חֻלְיָא לְחֻלְיָא מְלֹא אֶצְבָּע. שֶׁחֻלְיוֹת שֶׁל זָנָב רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ מְלֹא אֶצְבַּע, דְּהַיְנוּ רֹחַב גֻּדָל: