ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
חָטְמוֹ שֶׁנִּקַּב וְכוּ'. וְהוּא שֶׁנִּקְּבוּ מְחִצּוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל חֹטֶם, שֶׁהַנֶּקֶב נִרְאֶה מִבַּחוּץ. אֲבָל אֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא מִבִּפְנִים כְּגוֹן שֶׁנִּקְּבָהּ מְחִצָּה הַחוֹלֶקֶת אֶת הַחֹטֶם, אֵינוֹ מוּם, שֶׁסֵּתֶר הוּא, וַאֲנַן יָלְפִינַן מִכְּלָל וּפְרָט וּכְלָל דְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי בָּעִינַן:
שֶׁנִּפְגַּם. וְיֵשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן:
שֶׁנִּסְדָּק. וְאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן. וְשִׁעוּר פְּגִימָה, כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ צִפֹּרֶן:
שְׂפָתוֹ. שׁוּרָה חִיצוֹנָה שֶׁל שָׂפָה. כְּלוֹמַר חֻדָּהּ הַחִיצוֹן:
חִטָּיו הַחִיצוֹנִיּוֹת. הַשִּׁנַּיִם שֶׁבְּאֶמְצַע הַפֶּה:
שֶׁנִּפְגְּמוּ. נֶחֶסְרוּ:
נִגְמְמוּ. נִמּוֹקוּ, וְלֹא נִשְׁאַר מֵהֶם אֶלָּא רֹשֶׁם מֻעָט, וְאֵינָן בּוֹלְטוֹת כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לִהְיוֹת:
וְהַפְּנִימִיּוֹת. שִׁנַּיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁקּוֹרִין משילא"ש, שֶׁנֶּעֶקְרוּ לְגַמְרֵי. אֲבָל נִפְגְּמוּ וְנִגְמְמוּ לֹא הָוֵי מוּם:
אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמַּתְאִימוֹת וְלִפְנִים. שִׁנַּיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁאַחַת נִרְאֵית כִּשְׁתַּיִם וַעֲשׂוּיוֹת כִּתְאוֹמוֹת, מִשָּׁם וְלִפְנִים אֵינוֹ נֶחְשָׁב מוּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סֵתֶר. וְהֵן עַצְמָן שֶׁנֶּעֶקְרוּ לֹא הָוֵי מוּם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: