ברטנורא על משנה בכורות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת. כֹּהֵן הֶחָשׁוּד לְהַטִּיל מוּם בַּבְּכוֹר:
בְּשַׂר צְבָאִים. שֶׁאָדֹם הוּא וּמַחֲלִיף בִּבְשַׂר עֵגֶל, וְזִמְנִין דִּמְזַבֵּן בְּכוֹר עֵגֶל תָּמִים וְאוֹמֵר שֶׁבְּשַׂר צְבִי הוּא, דְּאֵין לָחוּשׁ לִבְכוֹרָה:
וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִים. אֲבָל עֲבוּדִים זָבְנִינַן מִנֵּיהּ, דְּאִי אִיתָא דִּבְכוֹר הֲוָה לֹא הֲוָה טָרַח בֵּיהּ, סָבַר שָׁמְעֵי בֵי רַבָּנָן וּמַפְסְדֵי לֵיהּ מִנַּאי:
לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה. דְּמֵידַע יְדִיעֵי. וְתַנָּא קַמָּא דְּאָסַר, סָבַר דִּלְמָא חָתֵיךְ לְזַכְרוּתֵיהּ וַעֲבִיד בֵּיהּ כְּמִין נַקְבוּת, וְכִי מְשַׁיְּלֵי לֵיהּ מַה חִתּוּךְ זֶה שֶׁבִּמְקוֹם נַקְבוּת, אוֹמֵר עַכְבָּרִים אֲכָלוּהוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מְלֻבָּן וְצוֹאִי. פֵּרְשׁוּ בַגְּמָרָא דִמְלֻבָּן מִצּוֹאִי קָאָמַר, כְּלוֹמַר מְרֻחָץ מִצּוֹאָתוֹ. וְלֹא אָמְרִינַן אִי דִבְכוֹר הוּא לֹא מַפְסִיד טִרְחֵיהּ וְלֹא מְלַבֵּן לֵיהּ דְּסָבַר שָׁמְעֵי רַבָּנָן וּמַפְסְדֵי לֵיהּ מִנַּאי, דְּכֵיוָן דְּטִרְחֵיהּ זוּטָא הוּא טָרַח וּמְלַבֵּן לֵיהּ וְלֹא קָפֵיד עֲלֵיהּ:
אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וּבְגָדִים. דְּאִי דִבְכוֹר הוּא כֻלֵּי הַאי לֹא טָרַח בְּהוּ, דְּקָפֵיד אַטִּרְחֵיהּ דִּלְמָא מַפְסְדֵי לֵיהּ מִנֵּיהּ:
טָווּי וּבְגָדִים. לָאו בְּגָדִים מַמָּשׁ קָאָמַר. דְּהַשְׁתָּא טָווּי גְּרֵידָא לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ, בְּגָדִים אֲרוּגִים מִבַּעְיָא. אֶלָּא בְגָדִים הַיְנוּ לְבָדִים עֲשׂוּיִים מִצֶּמֶר שֶׁאֵינָן טְווּיִין: